כתבה: תמי שם-טוב
איורים: רוני פחימה
כנרת זמורה ביתן מוציאים לאור 2010
45 עמוד, מנוקד

כדי לעשות את סיפורי חייהם של אנשי שֵׁם לחומר קריאה ראוי ואף אטרקטיבי לקוראים צעירים, יש צורך בכותבים בעלי כישרון, שיִטְלוּ את העובדות הביוגרפיות ואת המסמכים שהצטברו בארכיונים, יפיחו רוח חיים בדמויות, ילחלחו את הסיפור ויצקו פנימה מנה הגונה של דמיון.
שירות כזה עשתה דבורה עומר לאליעזר בן יהודה ב- 1967 כשכתבה את הבכור לבית אב'י. הגרסה ההיא של סיפור חייו של בן יהודה נעשתה לסיפור ה'רשמי', והייתה מוכרת לכל קורא צעיר – אם ביוזמתו ואם ביוזמת מחנכיו בבית הספר, שאז עוד האמינו בסמכותם לדרוש מן התלמידים קריאת ספר שלם פעם או פעמיים בשנה.
בינתיים טיפסו ועלו שמות אחרים על מדף גדולי האומה, רבים מהם בזכותה של דבורה עומר. אליעזר בן יהודה, שהוויכוחים על תפקידו ההיסטורי כמחייה השפה העברית שָחֲקוּ את מעמדו – נדחק לשוליים, ובאופן אירוני הפך סיפור חייו לבלתי נגיש לקהל הצעיר גם בגלל העברית שבה נכתב.

תמי שם-טוב כתבה את סיפורו של אליעזר בן יהודה מחדש; בעברית בהירה ומתאימה לזמננו היא פרטה את הסיפור לאפיזודות המייצגות תקופות בחייו של בן יהודה – שנות ילדותו, לימודיו בישיבה, ביקוריו בבית משפחת יונאס והיכרותו עם דבורה, לימודיו בפריז, עלייתו ארצה וכן הלאה.

שני אפיונים של הספר עלולים להכשילו: האחד – הפורמט הגדול והאיורים הרבים – שניהם מקובלים בספרים מצוירים המיועדים לבני חמש עד שבע. השני – אוצר המילים שאינו מוכר לתלמידי כיתות בי'ת עד דל'ת, שהם בעצם קהל היעד של הספר: מהי שפה קדושה? מהם ישיבה ורב? מהם ספרי קודש, מאבק לעצמאות, ספרדים ואדוקים אירופאים, מהו ניגון ספרדי ומהי ארמית? תהליך החידוש והיצירה של מילים עבריות מפורט מאוד בספר ומבקש לתת מושג על דלותה של השפה העברית בימיו של אליעזר ועל הצורך בהכנסת מילים חדשות לשימוש; אלא שספק אם קוראים צעירים – אם יתעניינו - יוכלו לעקוב אחר הסיבות להיווצרותה של כל מילה ולהבין ללא תיווך של מבוגר.
איוריה של רוני פחימה ממלאים כמחצית משטח הכפולות ומוסיפים מידע חשוב: איפה כל זה היה? איך הם נראו? מה הם לבשו? על אף השטח המוקצה לאיורים, הם אינם העיקר כאן ואינם משתלטים על הסיפור.

כדאי להכניס את הספר לכיתות הלימוד. ילדים מיטיבים להכיר ולזכור דמויות בעזרת סיפור טוב; מורה שיקרא את הסיפור באוזני תלמידיו יעניק לתלמידיו סיפור טוב, יֶדע היסטורי בעל ערך והזדמנות נדירה לחשיבה על שפתם.

מתאים לבני שבע עד עשר.
נירה לוין