יותר מדי צעצועים
כתב ואייר: דֵיוִיד שֶנוֹן
מאנגלית: אירית ארב
כנרת בית הוצאה לאור 2009
32 עמוד, מנוקד

מבט מהיר אחד בדמות המאוירת על הכריכה מסגיר את היוצר; דמות הילד בעל העיניים העגולות הקרועות לרווחה ושתי שורות השיניים המובחנות היטב מוּכּרת לקוראים מספרים קודמים של דֵיוִיד שֶנוֹן.
אחרי הצהרה באותיות מאירות עיניים הפותחת את הסיפור – 'ליוני היו יותר מדי צעצועים' – מתברר שצעצועיו של יוני הם גיבורי הסיפור:
'לפעמים יוני שיחק בצעצועי עץ שקטים ונחמדים, ולפעמים הוא שיחק בצעצועים אלקטרוניים משוגעים ורועשים. היו לו פזלים, משחקי קופסה וספרים מדברים שפיתחו את יכולת החשיבה שלו... ומשחקי וידאו קולניים, תזזיתיים ומטורפים, שלא פיתחו אותה.'
המוני הצעצועים של יוני גולשים מחדרו ומתפזרים בבית. המבוגרים נתקלים בהם או דורכים עליהם, וסבלנותם פוקעת.
'יוני! יש לך יותר מדי צעצועים! אנחנו הולכים להיפטר מכמה מהם.'
אוי ואבוי! ממה וממי?
ליוני אכן יש הרבה מאוד צעצועים, מתוחכמים יותר או פחות, מעניינים יותר או פחות. אבל לא אלה ולא אלה הם החשובים בעיניו. כשמתחיל משא ומתן - אמא מציעה, יוני מתנגד בתוקף. אמא מאיימת, יוני נסוג. על מה אינו מוכן לוותר? שימו לב, הורים שולפי-ארנקים, יוני חושב שאריזת הקרטון היא המשחק המהנה ביותר!

'גודש' היא מילת המפתח כאן: גודש הצעצועים שבסיפור מומחש היטב בגודש שבאיורים: הכפולות עמוסות בדמויות, בצעצועים ובחפצים למיניהם, כולם מתוארים לפרטיהם וצבועים בצבעים עזים – עד כי הערימות הרעשניות של צעצועים מאוירים מאיימות לקרוס אל חיקו של הקורא. בכפולה אחת, למשל, נראה יוני נושא על גבו תוף ענק שמכים בו מכחולים שותתי צבע, ימינוֹ המושחלת בתוף מרים אוחזת בסקסופון שתקועים בו כלים שונים ממכחול ועד אקדח צעצוע, ידו השמאלית מכה בקסילופון, לבִרְכּוֹ מחוברות מצילות, לראשו קסדה. לתוף קשורים מיכלי צבע קטנים המטלטלים ומטפטפים עם כל פסיעה, רגליו טבולות בצבעי גואש עד הקרסול ומשאירות חותם על הרצפה. הכול קרוב וגדול.

בכפולה אחרת מופיע איור קבוצתי של כל אלה הנותנים ליוני מתנות בכל חג או יום הולדת. גם כאן הכול צפוף, גדול, צבעוני ושוקק חיים: עיניים, משקפיים, תלתלים וקרחות, בגדים וכובעים, סרטי שיער ותכשיטים, שלל מתנות, פסים ופרחים וצווארונים וכתפיות – קהל צבעוני, הומה ורועש.

גם גיבורים קודמים של שנון מספריו האחרים (אליס הפיה, דני עושה שטויות ודני, לא!) הם פעלתנים, סקרנים, פוחזים לעיתים ושופעי שמחת חיים, אך בסיפורו של יוני בולטים גם ה'המון', ה'הרבה' וה'יותר מדי': שנון מצליח לגרור גם את הקורא למרדף חסר נשימה אחר ילד צוהל אחד, זוג הורים מותשים והרבה יותר מדי צעצועים. המבוגרים-המקריאים יתבוננו חיש קל סביבם ויברכו את עצמם על ילדיהם השקטים, הרגועים וממושמעים, והקוראים הצעירים ישמחו לגלות שלפחות אחד מהם לא ייכנע לעולם...

יותר מדי צעצועים מתאים לבני ארבע עד שש.

נירה לוין