כתבה ואיירה: ג'נט סטיין
מאנגלית: נגה אלגום
עם עובד 2010
32 עמוד, מנוקד

אל בית הספר המהולל לקינוחים של השף ז'ורז' מגיעים תלמידים חדשים. תחילה אפשר לחשוב שכולם נלהבים לקראת השיעור: החתול והפּוּדְל, הנמר והעכבר, הכַּפָּן (עוף מים גדול), החתלתול והארנבת. המורה (ינשוף חמוּר סבר) ממלא את הלוח בהסברים ובתרשימים, אך ככל שמתרבים הפרטים כך מתמעטת סבלנותם של התלמידים; זה מנמנם, זה בוהה בתחתיתה של קלחת, זה מודד את היקף מותניו במקום למדוד כמויות. תרגיל לבחינת חוש הריח (בעיניים מכוסות, רבותי!) מוכיח אף הוא שתלמידים אלה לא לגדולות נועדו: הפודל מריח בגט וסבור שבידיו עצם, הכַּפָּן מריח לימון ורואה בעיני רוחו דג, והחתול, כשבא אל אפו ניחוח אננס – חושב על עכבר.

בחבורת הרשלנים-בטלנים הזאת יש רק אחת שהיא תלמידה למופת – הארנבת; קשובה, ממלאה את ההוראות בקפדנות ובדייקנות, חרוצה ושומרת על הסדר והניקיון. מתוך מהומת המטבח היא מעלה עוגת קצפת מרהיבה שהכתובת הוורודה שעליה אומרת הכול: הארנבת הזאת יודעת לאפות!

הטקסט המילולי מועט מאוד, ורובו ככולו הסברים והוראות שמשמיע השף ז'ורז' במהלך השיעור. את הסיפור מניעים האיורים – בשחור-אפור-לבן, בסגנון רטרו המזכיר ספרים לילדים משנות החמישים והשישים – והטקסט המינימליסטי שבפי התלמידים (ובמחשבותיהם). האיורים מהווים תשתית לסיפור שפרטיו הקטנים עשויים להשתנות בכל מפגש.

הוורוד הוא הצבע היחיד בספר מלבד גוני השחור-לבן: כתמי צבע ורודים חוזרים ומופיעים לכל אורך הטקסט סביב הארנבת: היא עצמה ורודה, וכך גם הכלים שהיא משתמשת בהם והחפצים הקשורים אליה, בין אם הם בידיה או בידי תלמידים אחרים.
בכפולה הפנימית הראשונה וגם באחרונה מופיעים מתכונים מפתים מבית מדרשו של השף ז'ורז': שלגוני בננה, נקניק שוקולד, עוגיות קוקוס, קוביות פצפוצי אורז ופיסטוק...

ג'נט סטיין היא אמנית רבת פנים: מעצבת בגדים, בונה רהיטים, מציירת ואף מתקנת צעצועים. למדה אמנות פלסטית בבוסטון ובשיקגו, ובישול אצל אצן קינוחים בברצלונה. זהו ספר הילדים הראשון שלה. חיה בברצלונה עם בעלה (האמן חנוך פיבן) ועם שני ילדיה.

לבני שלוש עד חמש.
נירה לוין