ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
בחזרה ליער מאה העצים
(ספר ההמשך לספרי פו הדב מאת א'א מילן)
כתב: דיוויד בנדיקטוס
איורים: מרק בּוּרְגֶ'ס
תרגום: עטרה אופק
ידיעות אחרונות ספרי חמד 2009
217 עמוד, מנוקד
הנה רואה אור עוד ספר המשך לספר מופת; דיוויד בנדיקטוס, יוצר אנגלי רבגוני בן 71 ששלח ידו בכתיבה למבוגרים, בתיאטרון ובאקדמיה הגה את הרעיון לכתוב ספר המשך לפו הדב, ושמונה שנים אחרי שסיפורי פו הראשונים שלו נפסלו - קיבל את ברכת הדרך מחֵבֶר הנאמנים המחזיק בַּזכויות לספר.
אין זה מקרה ראשון ואף לא יחיד; לפני שנים ספורות ראה אור הספר פיטר בארגמן – ספר ההמשך לפיטר פן, ועתה מבקש בחזרה ליער מאה העצים לעמוד גם הוא על מדף ספרות הילדים האיכותית – בזכות היצירה ששימשה לו השראה.
ביום מן הימים ייתן מישהו את דעתו על הנוהג המשונה הזה, ואולי ייתלו ברחוב האמנותי מודעות בזו הלשון: 'כתיבת ספרי המשך עלולה להזיק!'
שהרי העניין פשוט עד כדי כך שאפילו דב פותה יכול להבינו: א'א מילן כתב סיפור מצוין. התיידדותנו – גדולים וקטנים - עם פו וחזרזיר וכריסטופר רובין ויתר חבריהם עשתה אותנו בני בריתם, שותפים במקום החבוי, המוגן והבטוח שבתוכו יש פנאי ומרחב להפתעות ולהתרגשות ולחברוּת אמת, לדברי שנינה, לרגישות ולתום. מילן לכד בעבורנו את רפרוף כנפיו של המקום הזה, וכך, בזיכרוננו, הוא חי ונושם.
מה שחי – אין צורך להחיותו, ומה ששָלֵם אין צורך לכפות עליו המשך תותב. השַׁעַר ליער ת'ק הפרסאות ננעל ביום שבו הניח מילן את עפרונו וחדל לכתוב. המחשבה על כתיבת המשך היא תמוהה, שלא לומר מופרכת: איזה טעם יש בכתיבה שֶכולה – במוצהר – חיקוי עד כדי טַפּילות? האם הערכתנו לסופר, למאייר, לספרות ולעצמנו כה נמוכה, שאנו מוכנים לקבל בתרועה כל תחליף? מי ייצא נשכר מלבד הוצאת הספרים הממולחת?
זה שיצֶר הכתיבה גובר עליו, יתכבד ויכתוב את סיפורו שלו.
נירה לוין
כתב: דיוויד בנדיקטוס
איורים: מרק בּוּרְגֶ'ס
תרגום: עטרה אופק
ידיעות אחרונות ספרי חמד 2009
217 עמוד, מנוקד
הנה רואה אור עוד ספר המשך לספר מופת; דיוויד בנדיקטוס, יוצר אנגלי רבגוני בן 71 ששלח ידו בכתיבה למבוגרים, בתיאטרון ובאקדמיה הגה את הרעיון לכתוב ספר המשך לפו הדב, ושמונה שנים אחרי שסיפורי פו הראשונים שלו נפסלו - קיבל את ברכת הדרך מחֵבֶר הנאמנים המחזיק בַּזכויות לספר.
אין זה מקרה ראשון ואף לא יחיד; לפני שנים ספורות ראה אור הספר פיטר בארגמן – ספר ההמשך לפיטר פן, ועתה מבקש בחזרה ליער מאה העצים לעמוד גם הוא על מדף ספרות הילדים האיכותית – בזכות היצירה ששימשה לו השראה.
ביום מן הימים ייתן מישהו את דעתו על הנוהג המשונה הזה, ואולי ייתלו ברחוב האמנותי מודעות בזו הלשון: 'כתיבת ספרי המשך עלולה להזיק!'
שהרי העניין פשוט עד כדי כך שאפילו דב פותה יכול להבינו: א'א מילן כתב סיפור מצוין. התיידדותנו – גדולים וקטנים - עם פו וחזרזיר וכריסטופר רובין ויתר חבריהם עשתה אותנו בני בריתם, שותפים במקום החבוי, המוגן והבטוח שבתוכו יש פנאי ומרחב להפתעות ולהתרגשות ולחברוּת אמת, לדברי שנינה, לרגישות ולתום. מילן לכד בעבורנו את רפרוף כנפיו של המקום הזה, וכך, בזיכרוננו, הוא חי ונושם.
מה שחי – אין צורך להחיותו, ומה ששָלֵם אין צורך לכפות עליו המשך תותב. השַׁעַר ליער ת'ק הפרסאות ננעל ביום שבו הניח מילן את עפרונו וחדל לכתוב. המחשבה על כתיבת המשך היא תמוהה, שלא לומר מופרכת: איזה טעם יש בכתיבה שֶכולה – במוצהר – חיקוי עד כדי טַפּילות? האם הערכתנו לסופר, למאייר, לספרות ולעצמנו כה נמוכה, שאנו מוכנים לקבל בתרועה כל תחליף? מי ייצא נשכר מלבד הוצאת הספרים הממולחת?
זה שיצֶר הכתיבה גובר עליו, יתכבד ויכתוב את סיפורו שלו.
נירה לוין