ילד ושמו אֵמִיל
כתבה: אַסְטְרִיד לִינְדְגֶרְן
איורים: ביורן בֶּרְג
משוודית: רות שפירא
ידיעות אחרונות ספרי חמד 2009
102 עמוד, מנוקד

'הוא כל הזמן עושה תעלולים, הילד הזה,' אמרה לינה, 'וגם אם הוא לא עושה תעלולים, גם אז קורים סביב אמיל דברים רבים כל כך. בחיים לא ראיתי ילד כזה.'
כשאמא של אמיל שמעה את דבריה של לינה, המשרתת בבית המשפחה, היא יצאה להגנתו: 'הדברים שאמיל עושה אינם נוראים עד כדי כך,' אמרה. 'היום הוא צבט את אידה רק פעם אחת ושפך את השמנת של הקפה, זה הכול... כן, נכון, הוא גם רדף אחרי החתול מסביב ללול התרנגולות, אבל בכל זאת נדמה לי שהוא מתחיל להיות רגוע ונעים יותר.' צריך להודות, שדבריה של אמא הם כתב הגנה מפוקפק ביותר...

כשמציינים את שמה של הסופרת השוודית המהוללת אַסְטְרִיד לִינְדְגֶרְן, מיד נזכרים בילדה הכי מצחיקה, הכי פרועה והכי נדיבה בעולם, הלא היא בילבי (ראו בדףדף על התרגום החדש לעברית שראה אור לאחרונה - בילבי גרב ברך). אבל בילבי איננה הגיבורה היחידה של אַסְטְרִיד לִינְדְגֶרְן; בין דפי ספריה הרבים מתרוצצים גם ילדים אחרים, שחיי חלקם הם עלילה מתמשכת של מעשי שובבות (יש הקוראים להם 'תעלולים'), רגעי סכנה וגם מצבים מבדחים. אחד מן הילדים האלה הוא גיבור הספר ילד ושמו אמיל.
הסופרת אסטריד לינדגרן (ראו בדףדף) פרסמה שלושה ספרים על אמיל, שאותם ביססה על הסיפורים שסיפר אביה על ימי ילדותו שלו באזור הכפרי סְמוֹלַנְד שבשוודיה לפני כמאה שנה. מי שיקרא את הסיפורים ירגיש כאילו הזמינו אותו להתארח בבית המשפחה בחוות קַטְהוּלְט בכפר לוֹנֵבֶּרְגָה; הוא יידע איך נראו האנשים, מה אכלו ומה לבשו, מה היה בבתים ובחצרות, ואיך נראה הנוף סביב, ומיד ירגיש בן בית. כיצד? בזכות הרוח הטובה, האנושית, הסבלנית ושופעת ההומור הדק המאפיינת את סגנונה של הסופרת, ובזכות איוריו המפורטים והמחויכים של המאייר ביורן ברג. בזכות כל אלה גם ניצל אמיל מתדמית המזיק חסר מצפון שימיו הם רצף של מעשי בריונות, ונתפס כילד שהכול אוהבים ומוכנים למחול לו שוב ושוב על תעלוליו.
עלילותיו של אמיל כבר ראו אור בעברית בשנת 1976, בתרגומה של תמר שלמון; הספר הראשון נקרא תעלוליו של אמיל, והמשכו – ילד ושמו אמיל.

ילד ושמו אמיל - נפלא למאזינים מגיל חמש ולקוראים מגיל שבע.
נירה לוין