פּוּ הוֹלֵך לְבִיקוּר וְנִקלָע לְצָרָה

הַדוֹב אֶדוּאַרד, המוּכָּר לַחֲבֵרָיו בְשֵם וִינִי הַפּוּ, אוֹ בְּקיצוּר פּו, טִיֵל לוֹ יוֹם אֶחָד בַּיער והִמהֵם בְּגַאוָה. מַמָש בְּאוֹתו בּוקֶר, כּשֶעמַד מוּל המַראָה וְעשָׂה תַרגִילִים לְחִיזוּק הַשְרִירים, הִמְציא לְעַצמוֹ הִמהוּם קָטָן - טְרַלָלָה, טרללה - כּשֶנִמתַח גָבוֹהַ כְּכָל יְכוֹלְתו וְאַחר כָּך טרַללָה, טרללה - אוֹי הַצִילוּ - לָה, כְּשֶנִיסָה לָגַעַת בְּכַפּות הָרַגלַיִם. אַחֲרֵי אֲרוּחַת הַבֹּקֶר חָזַר עָליָו שוּב וְשוּב, עַד שֶלָמַד אֶת כֻּלו בְּעַל פֶּה, וְעַכשָו הִמְהֵם אוֹתוֹ מֵהַתחָלָה וְעַד הַסוֹף, כּמוֹ שֶצָריך. וְכָך זֶה נִשְמַע:

טְרַלָלה, טְרַלָלָה,
טרללה, טרללה,
רוּם טוּם טִידְל אוּם טוּם.
טידל אִידל, טידל אידל,
טידְל אידל,
טידל אידל,
רוּם טוּם טום טידל אוּם. 


כָּךְ הִמְהֵם לְעַצְמוֹ, וְהָלִך בַּדֶרֶך שׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, וּבִזמַן שֶהָלך, חָשַב מַה עוֹשׂים כָּל הָאֲחֵרִים, וְאֵיך בִּכְלָל הָהַרְגָשה לִהְיות אַחֵר, וּפִתְאום הִגִיעַ לִתְלוּלית שֶל חוֹל וּבְתוך התְלולית הָיה חוֹר גָדול. אֲהָה, אמר פּוּ (רוּם טוּם טידְל אוּם טוּם). 

אִם יֵש מַשֶהוּ שֶאֲני יודֵעַ עַל משהו, הָחוֹר הזֶה- זֹאת אומֶרֶת אַרְנָב, אמר, וארנב - זאת אומרת חֶבְרָה, אָמַר, וחברה - זאת אומֶרֶת אוֹכֶל וּמישֶהוּ שֶיַקְשיב לַהִמְהום שֶלי וְכָאֵלֶה מין דְבָרים(רום טום טידל אום).
והוּא הִתכּופֵף, הִכְניס אֶת הָראש לְתוך החור וְקָרא בּקוֹל: יֵש מִישֶהוּ בּבַּיִת? 

מִתוךְ הָחוֹר נִשְמַע רַחַש שֶל גְרִירַת רַגלַיִם וְאַחֲרָיו דְמָמה. סְליחָה, אֲני שָאַלתי אִם יֵש מישֶהוּ בַּבּיִת, קָרא פּו בְּקול רָם מְאוֹד.
לא, עָנה מִשָם קול וְַחר כָּך הוסִיף: אַתָה לא צָריך לִצְעוק כָּל כָּך חָזק, שָמַעתי אוֹתְךָ טוֹב מְאוד בּפַעם הָרִאשונה. אוּף, אמר פּו, אֵין כָּאן שוּם מישֶהוּ בִּכְלָל? אֵין אַף אֶחד. 

פו הוציא אֶת רֹאשו מֵהַחור, הִרהֵר לְרֶגע, ואַחר כּך חָשב לְעַצמו: בֶּטַח יֵש שם מישהו, כּי מישֶהו הרֵי אמר שאֵין אַף אֶחד. והוא שוּב הִכניס את הרָאש לַחור וְאמַר: הֵי, אַרְנָב, זֶה אַתָה? לֹא, אָמר ארנב, הפַּעם בְּקול אַחֵר לְגַמרֵי. 

אֲבָל זֶה לא הַקול של ארנב? אֲני לא חושֵב כָּכָה, אמר ארנב, בְּכָל אופןֶ לא זֹאת הָיְתה הכַּוָנָה.
אָה, אמר פו. הוא הוצִיא את הראש מֵהחור, וחשב לעצמו עוד קצת,  ואז שב והכניס את הראש ואמר: טוב, אז אתה מוכן להגיד לי בְּבַקָשה איפה ארנב? 

ארנב הלך לבקֵר את החָבר שֶלו, פו הדוב, שהוא חבר מאוד יָקר שלו. אֲבל זֶה אֲני, אמר הדוב, מוּפתָע מְאוד. אֵיזֶה מין אֲני? פו הדוב. אתה בָּטוח? שאל ארנב, מופתע עוד יותר. לְגמרֵי לגמרי בטוח, אמר פו.
אה, נו, טוב, אז תיכנס. אתה צודק, אמר ארנב והביט בו מכף רגל ועד ראש, 

זה באמת אתה. אני שמח לראות אותך. מי חשבת שזה? תראה, לא הייתי בטוח. אתה יודע איך זה ביער. 
אתה לא יכול להכניס כל אחד הביתה. צריך להיזהר. אז מה תרצה לטעום משהו?
פו אהב מאוד לטעום משהו בשעה אחת עשרה בבוקר,  ושמח מאוד לראות שארנב מוציא את הספלים והצלחות, וכשארנב שאל: למרוח לך דבש או חלב ממותק על הלחם? 
הוא כל כך התרגש, עד שאמר: גם וגם. 

ומייד, כדי שלא ייראה גרגרן, הוסיף: אבל אם זה קשה לך , אז לא חייבים לחם. ושעה ארוכה אחר כך לא אמר דבר. עד שסוף סוף קם, המהם לעצמו בקול דביק למדי , לחץ בלבביות את כפתו של ארנב ואמר שהוא מוכרח לזוז. אתה ממש מוכרח? שאל ארנב בנימוס. 

תראה, אמר פו, הייתי נשאר עוד קצת אם, נניח, אם אתה... והוא התאמץ מאוד להביט לעבר המזווה.
בעצם, אמר ארנב, בדיוק התכוננתי לצאת. אה, טוב, אז אני אזוז. להתראות. כן, להתראות, אם אתה בטוח שאתה לא רוצה עוד משהו. יש עוד משהו? שאל פו במהירות. ארנב הסיר את המכסים מהכלים ואמר שלא, לא נשאר שום דבר. 

חשבתי שלא, אמר פו ונד לעצמו בראש, טוב, אז להתראות, אני מוכרח לזוז. והוא התחיל לטפס ולצאת מתוך החור. 

הוא משך את הכפות הקדמיות ודחף את הכפות האחוריות, וכעבור רגע הצליח להוציא החוצה את האף... ואחר כך את האוזניים... ואחר כך את הכפות הקדמיות... ואחר כך את הכתפיים... ואחר כך... אוי, הצילו, אמר פו, אולי כדאי שאני אחזור פנימה. אוי ואבוי, אמר פו, אולי אני בכל זאת אנסה לצאת החוצה. 

אני לא יכול לעשות לא את זה ולא את זה, אמר פו, אוי, הצילו וגם אוי ואבוי! בינתיים גם ארנב רצה לצאת לטיול, וכהתברר לו שהדלת הקדמית תפוסה, הוא יצא מהדלת האחורית, הלך מסביב וניגש אל פו והביט בו. מה, אתה תקוע? שאלץ ל- לא, אמר פו, בלי לחשוב הרבה, אני סתם נח וחושב לי ומהמהם לעצמי.
בוא, תושיט לי כפה. פו הדב הושיט כפה, וארנב משך ומשך ומשך.... 


אאו, צעק פו, אתה מכאיב!
האמת היא, אמר ארנב, שאתה תקוע.
זה רק בגלל, אמר פו בקול מעוצבן, שיש כאלה שלא בונים דלתות רחבות מספיק.
זה רק בגלל, אמר ארנב בקול חמור, שיש כאלה שאוכלים יותר מדי. לא רציתי להגיד שום דבר, אמר ארנב, אבל חשבתי קודם שאחד מאיתנו אכל יותר מדי וידעתי שזה לא אני. נו, טוב, אני אלך לקרוא לכריסטופר רובין.