עמוס ובוריס
כתב ואייר: ויליאם סְטַייג
עברית: יהודה מלצר
ידיעות אחרונות ספרי חמד 2007
30 עמודים מנוקדים, מאוירים
עמוס, עכבר קטן וסקרן, השתוקק לדעת מה יש במקומות הרחוקים שמעבר לאוקיינוס. הוא בנה לעצמו ספינה ויצא לדרך, אבל משהו השתבש ועמוס מצא את עצמו שוחה במי האוקיינוס, לבדו.
הוא עלול היה להיטלטל במים הקרים עד היום אלמלא הופיע בין הגלים בוריס, לוויתן ענק.
קשה לִצְפּות חברוּת בין לוויתן לעכבר. ובכל זאת אחרי זמן לא רב 'הם נהיו החברים הכי טובים שבכלל אפשר להיות'.
החברוּת בין שניים אלה עומדת במרכז הסיפור; חברות לא צפויה, שאין לה בסיס ואין לה עתיד, שאיננה תלויה בדבר; חברות בין שניים שעולמותיהם וחייהם שונים בתכלית אלה מאלה.
ומה יעלה בגורלה כשייאלצו עמוס ובוריס לחזור איש למקומו? בוריס הלוויתן מנסח את האמת שלו בפשטות מרגיעה:
'אנחנו נהיה חברים לנצח, אבל אנחנו לא יכולים להיות יחד.'
ובכל זאת זימן הגורל לשני החברים עוד פגישה אחת, שאפשרה גם לעמוס הקטן להרגיש בעל ערך;
התפנית הזו ממקמת את הסיפור גם במגירת הואריאציות על הנושא 'גם הקטן יכול להציל את הגדול'.
ויליאם סטייג, כותב שהוא מאייר בחסד, בחר בשלושה-ארבעה צבעים על גוניהם לאיור הסיפור.
כחול-אפור לעולמו של הלוויתן; חום-אפור לעולמו של העכבר;
והכתום – תפוזי, זוהר וקורן – הכתום הוא צבעה של ההשתוקקות אל המרחקים, של השאיפה אל מה שאי אפשר להשיגו. כתומה היא לכן סירתו של העכבר, זו שחמקה ממנו כשנדמה היה שהוא מתקרב אל ארץ חלומותיו. כתומה גם השמש, כדור הזהב המתרחק באופק.
מבוגרים שיקראו את הספר ייזכרו אולי בשניים שניסו להרחיק לכת – הדייג הצעיר שיצא בעקבות דג הזהב (מ'דג הזהב' מאת לאה גולדברג), ואיקרוס שניסה להגביה עוף (מהמיתולוגיה היוונית). בניגוד לגיבורים טרגיים אלה, סיפורם של עמוס ובוריס הוא קודם כל סיפור על חברות, ולכן סיפור אופטימי.
עוד על הרב-אמן ויליאם סטייג קראו בדףדף.
עוד סיפורי לווייתנים -
הלוויתן והשבלול, מאת ג'וליה דונלדסון, על חברות מוזרה לכאורה בין לווייתן לשבלול, המוכיחה את ערכה ואת כוחה.
הלוויתן ואני, מאת דניאלה כרמי, על לווייתן הנסחף לחוף, זוכה לעזרתם של המתרחצים ומשפיע על חייהם בלי ידיעתו.
נירה לוין