כתבה ואיירה: קורנליה פונקה
מגרמנית: יוסיפיה סימון
זמורה-ביתן מוציאים לאור, סדרת מרגנית
396 עמודים לא מנוקדים

סיפור המעשה פשוט לכאורה: לעיר ונציה מגיעים שני אחים שנמלטו מפני דודתם. הוריהם אינם עוד בחיים, והדודה חמוצת הפנים רוצה לאמץ רק את הקטן מבין השניים. הם מוצאים מקלט אצל חבורת ילדים חסרי בית שיש להם פטרון מסתורי. זהו 'מלך הגנבים'.
מכאן והלאה שום דבר אינו פשוט: החבורה הקטנה מגלה ש'מלך הגנבים' הנערץ אינו מה ומי שהוא מתיימר להיות; הבלש העולה על עקבותיהם בשליחות הדודה אף הוא אינו עושה מה שאמור היה לעשות; לסיפור העלילה נכנסות עוד ועוד דמויות, שחלקן, כך יתברר לכם, לא יישארו כפי שהיו תחילה, ויחליפו מראֶה או זהוּת לזמן קצר או לצמיתות. ואשר ל'מלך הגנבים' - בסוף הסיפור יתנוסס התואר המפוקפק ליד שמו של מי שזכאי לו: אחד הרחוק מלהיות מלך, אבל גנב? בהחלט כן!
לא במקרה נבחרה ונציה להיות זירת ההתרחשות של הסיפור - עיר המקיימת במשך מאות שנים מסורת של קרנבל מסכות ותחפושות. הקרנבל מעניק לתושבי העיר הזדמנויות לחילופי תפקידים בין אצילים לפשוטי עם, בין נזירים להוללים, בין מציאות לדמיון. ונציה היא לפיכך זירה מושלמת לסיפור כזה, שבכל אחת מדמויותיו פועמים במֶרֶץ ההכרח להשתנוֹת או הגעגועים לדמות אחרת - להיות צעיר יותר או מבוגר יותר, לפעול בשונה מן הציפיות, להשתייך למעמד אחר או למשפחה אחרת... יש העושים זאת מעת לעת בעזרת מסכות המקנות אומץ וביטחון לרגע, ויש הזוכים למטמורפוזה של ממש.
כך משייט לו הסיפור על הגבול המטושטש, הנינוח, שבין מציאות לפנטזיה. ונציה היא עיר של אגדות, של מסתורין ושל חלומות. הכול יכול לקרות בה, והסיפור עושה שימוש מצוין בתפאורה הנפלאה שיוצרת עיר המים: הכול זורם, הכול משתנה, הכול אפשרי; זוהי עלילה שיש בה מתח והרפתקה, חמלה ואנושיות מעוררת חיוך. ודמויות הגיבורים - ילדים ומבוגרים - משורטטות ביד רגישה ומרגשת, המגלה טֶפַח אך מניחה למידה של עמימות להישאר ברקע ולעורר את הקורא למחשבה ולהרהורים גם על עצמו.

העלילה מטילה עוגן במים שקטים; אל נא תצפו לזיקוקין די-נור ולניצחון גדול כמו באגדות, ובכל זאת, כל אחד מן הגיבורים יגיע לחוף המבטחים המתאים לו.
יופי של סיפור. קחו את הספר, עלו על הגונדולה והתחילו לקרוא. הנאה מובטחת.
מומלץ לבני תשע עד שלוש עשרה.

ולמתרגמת - הנאה גדולה מוסיף התרגום, המצליח לשמור על לשון ראויה, עדכנית ואמינה (למעט הבלבול בין 'לשאול' לבין 'להשאיל' בעמ' 342).
ואשר לשמות הגיבורים - שמות רבים נושאים משמעות ברורה באיטלקית: לדוגמה, מוֹסקה הוא 'זבוב'; ריצ'ו - 'קיפוד ים'; שם משפחתה של אידה ספוֹונטו - פירושו 'אֵימה ופחד'; ושמו של הדוקטור הדורש שלמוּת הוא כמובן ד'ר מַסִימוֹ, כלומר 'ד'ר מקסימום'. רוב הקוראים הישראלים יחמיצו כמובן את המידע הרלוונטי הזה, הרומז על טיבן של הדמויות. חבל!

נירה לוין