אצבעונית

היה היתה אשה שהשתוקקה מאוד לגדל ילדה קטנה.
הלכה האשה למכשפה זקנה ושאלה אותה: איפה אוכל למצוא ילדה כזאת?
הנה לך גרגר שעורה מיוחד במינו, אמרה המכשפה, הטמיני אותו בעציץ וחכי לתוצאות!
תודה רבה לך, אמרה האשה. היא שילמה למכשפה,  חזרה הביתה והטמינה את הגרגר בעציץ. 

עד מהרה צמח שם פרח גדול ויפה, דומה לצבעוני, שעלי הכותרת שלו צמודים זה לזה.
איזה פרח חמוד, אמרה האשה ונשקה לו. ובאותו רגע נשמע קול נפץ, הפרח נפתח ובמרכזו
ישבה ילדה קטנטנה בגודל אצבע. קראה לה האשה אצבעונית
.
קליפת אגוז היתה לאצבעונית לעריסה ועלי ורדים היו לה שמיכה. במשך היום שיחקה על השולחן. היא שטה בקערת מים על גבי עלה גדול,  חתרה מקצה לקצה במשוטים דקיקים עשויים משערות סוס ושרה בקול ערב מאין כמוהו. 

לילה אחד קפצה קרפדה זקנה לתוך החדר וראתה את אצבעונית ישנה בעריסה.
זאת בדיוק אשה מתאימה לבן שלי, אמרה הקרפדה בליבה,  חטפה את קליפת האגוז וזינקה החוצה.
נושיב אותה הרחק מכאן, בתוך מי הנחל, אמרה לבן שלה. משם היא לא תוכל לברוח ובינתיים נתכונן לחתונה שלכם. 



כשהתעוררה אצבעונית משנתה, היא מצאה את עצמה על עלה ירוק ורחב באמצע נחל, סביבה מים ואין לה דרך להגיע ליבשה. פרצה הקטנטונת בבכי מר. ואז הופיעו הקרפדה המכוערת והבן הדומה לה.
הנה בני, הוא יהיה בעלך, אמרה הקרפדה ותגורו כאן, בתוך הבוץ.
קווה קווה, אמר הבן המכוער שלה. שניהם אחזו בגבעול העלה שעליו ישבה אצבעונית הממררת בבכי וגררו אותה אחריהם בשחייה. הדגים הקטנים ששטו במים שמעו את דברי הקרפדה והמחשבה שאצבעונית החמודה תתחתן עם הקרפד הדוחה גרמה להם צער רב.
אסור שדבר כזה יקרה! חשבו הדגים וכרסמו את הגבעול, עד שהעלה ניתק ממנו והחל להתרחק משם. 

הלאה הלאה נסחף העלה במי הנחל הזורמים ואצבעונית על גבו. פרפר יפה התעופף סביבה כי מצאה חן בעיניו והיא הייתה מאושרת. כעת לא תוכל הקרפדה לתפוס אותה. המראות שנגלו לה היו יפים להפליא. 

היא התירה את הסרט שהיה כרוך סביב מתניה, קשרה את קצהו האחד סביב הפרפר ואת הקצה השני הצמידה לעלה. עכשו התקדם העלה במהירות רבה. אותה שעה עף מעליה בן חיפושית שהבחין בה פתאום. הוא צלל לעברה, לפת את מתניה ונשא אותה איתו למעלה. אצבעונית המסכנה נבהלה מאוד ובעיקר דאגה לפרפר שקשרה לעלה. 

אבל את בן החיפושית לא הטרידו מחשבות כאלה. הוא אמר לה שהיא מקסימה, אף שאיננה דומה לחיפושית ורצה להתחתן איתה.  החיפושיות האחרות ששכנו באותו עץ אמרו שאצבעונית ממש מכוערת.
יש לה רק שתי רגלים ואין לה מחושים!!
הדיבורים האלה השפיעו על בן החיפושית והוא לא רצה בה עוד. אצבעונית פרצה בבכי מר כי חשבה שהיא כל כך מכוערת, עד שאפילו חיפושיות אינן רוצות בה, אף על פי שבאמת היתה יפה וזוהרת. 

כל הקיץ חיתה אצבעונית לבדה בין הפרחים והציפורים ביער הגדול, אבל כשהגיע החורף ושלג כיסה את היער, היא לא יכלה עוד להישאר שם  מרוב בדידות וקור ויצאה מהיער. היא הלכה והלכה והגיעה לחור קטן באדמה, שהיה ביתה של עכברת השדה. 

מסכנונת קטנה, אמרה העכברה הטובה, היכנסי לביתי ונאכל שתינו יחד. תוכלי להישאר אצלי כל החורף, אבל יהיה עליך לנקות את הבית ולספר לי סיפורים. אצבעונית הסכימה בשמחה ונשארה. פעם בשבוע היה בא לבקר אצל העכברה בן חפרפרת עיוור. אצבעונית שרה לו שירים יפים והוא התאהב בה והזמין אותה 
ואת שכנתו העכברה לבקר בביתו. 

בדרך, בין ביתו של החפרפר לביתה של העכברה, ראתה אצבעונית סנונית מתה. הציפור המסכנה מתה כנראה מרוב קור. התכופפה אצבעונית ונשקה לעיניה העצומות של הסנונית. ובלילה שבה אליה ועטפה אותה בצמר רך שמצאה בביתה של העכברה. היא הניחה את ראשה על חזה הציפור והרגישה שליבה פועם. הסנונית לא מתה, אלא קפאה, והחום הפיח בה אט אט רוח חיים. 

מאז, בכל לילה טיפלה אצבעונית בסנונית וכשהגיע האביב, היתה זו מוכנה לעוף. בואי אתי, ביקשה הסנונית, אבל אצבעונית לא רצה לצער את עכברת השדה הטובה. אינני יכולה לבוא איתך! אמרה כשדמעות זולגות מעיניה. בן החפרפרת רוצה לשאת אותך לאשה, אמרה לה העכברה באחד הימים, ועליך להתכונן. 

אני לא רוצה להינשא לבן החפרפרת המשעמם ולחיות איתו בחושך, קראה אצבעונית האומללה .
היא יצאה מבית העכברה וחיבקה פרח שצמח בשדה.מסור דרישת שלום לסנונית היקרה לי אם יזדמן לך לראות אותה! ביקשה. באותו רגע נשמע ציוץ ואצבעונית ראתה את הסנונית חולפת מעליה.
הפעם הסכימה לעוף איתה והן עפו הרחק הרחק עד שהגיעו לארצות החמות. 

הסנונית המשיכה לעוף עד שהגיעה לארמון לבן. מתחת לגג הארמון בנו סנוניות רבות את קיניהן. 
אחד הקינים היה שייך לסנונית שנשאה על גבה את אצבעונית. כאן אני גרה, אמרה הסנונית, ואת תוכלי לגור על אחד הפרחים בגן הארמון. רעיון נחמד! אמרה אצבעונית ומחאה כפיים. הסנונית עפה למטה והושיבה את אצבעונית על אחד הפרחים. 

כמה הופתעה אצבעונית למצוא במרכז הפרח איש קטנטן, יפה ושקוף, כאילו היה עשוי מזכוכית.
את ראשו עיטר כתר זהב עדין ולכתפיו היו מחוברות כנפיים בהירות. היה זה המלאך של הפרח. בכל הפרחים שכנו מלאכים כאלה והוא מלך על כולם. ברגע שראה את אצבעונית, הסיר המלך את כתר הזהב מעל ראשו , הניח אותו על ראשה וביקש ממנה להיות לו לאשה ולהפוך למלכת הפרחים. אצבעונית המאושרת קיבלה במתנה לחתונה זוג כנפיים נהדרות ויכלה לעוף מפרח לפרח.
מעכשו לא ייקרא עוד שמך אצבעונית, כי אם מאיה, אמר המלך. והסנונית נפרדה משניהם לשלום ויצאה לדרכה בחזרה לדנמרק. שם היה לה קן, ליד חלונו של איש אחד שידע לספר סיפורי מעשיות. היא סיפרה לו את הסיפור הזה וכך שמענו אותו גם אנחנו.

עיבוד: נירה הראל
איורים: דני קרמן