כתבה: אלינוער קֶלֶר
איורים: מישל קישקה
כנרת בית הוצאה לאור 2008
24 עמוד, מנוקד

קשה לגדל אִמהוֹת. למסקנה הזו מגיעות, כל אחת בתורה, חמש חֲבֵרות הכי טובות:
מאיה, שאמא שלה הכי דאגנית בעולם,
דנה, שאמא שלה הכי עצבנית בעולם,
נֹגָה, שאמא שלה הכי סַדְרָנִית בעולם,
נעמה, שאמא שלה הכי בָּעֲבוֹדָנִית בעולם ('אפילו כשחוגגים לי יום הולדת, היא באה עם הטלפון – ועובדת!').
גילי חושבת שאצלה זה אחרת, ומזמינה את כל החברות אליה. הבנות משחקות, מבלות ומרעישות,
ומה קורה כשיורד הערב? כל האמהות באות – כל אחת רוצה לקחת את ילדתה הביתה; ומה? הַפְלֵא וָפֶלֶא! פתאום יש משהו טוב באמא דאגנית, ואפשר לקבל מחמאות מאמא עצבנית, ומשמח לחזור לבית של אמא סדרנית, ומתברר שגם אמא בעבודנית יודעת לקחת חופש מהעבודה.
ואמא של גילי? גם הפעם היא אחֶרֶת...

אלינוער קלר ממקמת את הסיפור שלה בזירה נשית, שאין בה מקום לגברים.
נציגי המין הגברי אינם מופיעים בטקסט, למעֵט אִזכּוּר זניח של אב אחד כתחליף מאכזֵב לאֵם במסיבת כיתה. הגברים המופיעים באיורים גם הם שוּלִיים, נטולי תפקיד בעלילה וחסרי חשיבות בדיון. למשל, ישיש חסר אונים המלֻוֶה בעובדת זרה (אישה), תינוק בעגלתו המובל בידי אמו (אישה), וגבר הפוסע ברחוב, לצד גברת מסוגננת (אישה). רק אחד בולט ברחוב התל אביבי למראֶה – מזוקן ארוך שיער, הפוסע בגפו בלי קשר לדמות נשית (מעניין – הוא פוסע בכיוון ההפוך לכל יתר הדמויות ברחוב...)
מהסיפור הזה, שבמרכזו דיון בהוֹרוּת ויחסים במשפחה - נעדרים לחלוטין האבות והבנים.
המסרים הסמויים של סיפור כזה – המציג דגמים נשיים איתנים של משפחות לא מסורתיות, עומדים כנגד המסרים המסורתיים של רוב המעשיות הקלאסיות, שבהן הגבר (חזק ודומיננטי, נסיך או מלך, מכשף או אביר...) הוא הכוח המניע, המכתיב את התפתחות העלילה ואת סופה. להתרחשות סיפורית כמו בסיפור אמא שלי היא הכי... יש פוטנציאל לייצג נקודת מבט מאוזנת, בריאה, המאפשרת הזדהות, ולעצב עמדות של קוראים צעירים: אמהוֹת, יבינו הצעירים, יכולות להיות הכוח המוציא ומביא, הקובע והמשפיע, האוהב (אולי גם המקוֹמֵם) והאהוּב.

סיפור מצחיק ומַחְכִּים המתאים לבני ארבע עד שבע, שילמֵד את האמהוֹת משהו על אמהוּת, ואת הבנים והאבות – לשאול שאלות...

נירה לוין