מאת: דניאל דיפו
איורים: גרנביל
מאנגלית: צבי ארד
הוצאת מחברות לספרות

בשנת 1719 הופיע בלונדון ספר בעל שם ארוך:
'חייו והרפתקותיו המוזרות והמפתיעות של רובינזון קרוזו, איש יורק, ימאי, אשר חי שמונה ועשרים שנה, בודד לחלוטין, באי בלתי נושב ליד חופי אמריקה, מול פי הנהר אורינוק, לאחר שהוטל על החוף מאונייה טרופה, אשר כל נוסעיה נספו, מלבדו, בצירוף תיאור כיצד נתגלה לבסוף בדרך מוזרה על ידי שודדי ים, כתובות בידי עצמו.'

הצלחתו של הספר היתה מסחררת והוא נחשב לספר הנמכר ביותר בעולם פרט לתנ'ך.
מאז חלפו כשלוש מאות שנה, שבמהלכן תורגם הספר ועובד במאות מהדורות ברחבי העולם.
רובינזון קרוזו הפך מגיבור ספרותי למושג וספרו של דיפו חנך סוגה ספרותית חדשה.

פרקי יומן

אני רובינזון האומלל, אשר הושלך בסערה אל אי בודד, הרחק מנתיבי המסחר ומכל מקום ישוב, קורא לאי הזה: 'אי היאוש'. מלבדי לא ניצל איש מצוות האונייה שעלתה על שרטון. תחילה לא ראיתי סיכוי להישאר בחיים, אך במשך הזמן קרו כמה דברים ששינו את מצבי לטובה.

למזלי הצלחתי לבנות רפסודה מלוחות עץ שהטילה הסערה לחוף ועליה העברתי ליבשה כל מה שמצאתי באונייה: אורז, בשר, כלי עבודה וכלי צייד, כמה ספרים, מצפן, נייר, עטים ודיו, וגם כלב ושני חתולים שנשארו בחיים. כך עלה בידי להקים אוהל וגם חפרתי מערה להסתתר בה מפני הגשם ומפני השמש ולאחסן בה את המצרכים והחפצים יקרי הערך שברשותי.

השוויתי את הטוב ואת הרע שעלו בגורלי: הרע - הושלכתי על אי בודד בלי תקווה להינצל, אני בודד ולא מוגן . הטוב - נשארתי בחיים, יש לי מה לאכול ואיפה לגור ותקווה להינצל הבנתי שנגזר גורלי להישאר באי ועלי להסתגל למציאות החדשה. התחלתי לביית עיזים ויוני בר שמצאתי, לגדל שעורה ואורז,
ולדוג דגים. החיים היו נסבלים, עד שחליתי בקדחת.

נתקפתי צמרמורות קשות, גלים של חום וקור וכאבי ראש איומים. לא יכולתי לזוז ממקומי וכמעט מתי בצמא. לא הצלחתי לקרוא בספר התפילות שלי והתפללתי במלים שלי: אלי שבשמיים, שמע נא את תפילתי ועזור לי!...התעוררתי משינה כבדה, כולי מיוזע. התקפת הקדחת חלפה. כששבתי לאיתני, החלטתי לתור את האי ולגלות את סודותיו.

שנתיים חלפו. עיני נפקחו לראות כמה תפלים היו חיי הקודמים. חל בי שינוי גדול מאוד. אמנם אני בודד ועלוב, אך מאושר. הצלחתי להקים פה ממלכה קטנה. אני עובד בזעת אפי ומוציא את לחמי מהאדמה.אני קוצר את התבואה שזרעתי ואופה לחם במו ידי. העולם ורשעותו רחוקים ממני. יש לי כל מה שאני צריך. למדתי לשמוח בדברים שיש לי ולא להשתוקק לדברים שאינם בהישג ידי וזהו לדעתי סוד האושר.

בחמש השנים הראשונות שעברו עלי באי לא קרה מקרה יוצא דופן. חייתי בשלווה, עבדתי את האדמה, יצאתי לצייד, טיפלתי בחיות שבייתי ולימדתי את פול, התוכי שלי, לדבר. אילו ראה אותי מישהו, כשאני לבוש בגדים משונים וזקן פראי מכסה את פני, בוודאי היה חושב שאני יצור מוזר מאוד, אבל לא היה שם איש. הייתי לבדי באי היאוש.

ואז, יום אחד, גליתי עקבות רגלי אדם בחול. אימה גדולה אחזה בי. האם חיים באי בני אדם נוספים ואני לא ידעתי?מיהם? מה הם עלולים לעשות לי? בקדחתנות רבה התחלתי להכין לי מקום מסתור, אבל כשעברו חודשים רבים ודבר לא קרה, נרגעתי אט אט. עד שערב אחד נדמה היה לי שראיתי סירה מתרחקת מהאי. כשירדתי לחוף ראיתי שרידי מדורה ולידה פזורות עצמות אדם.

פעילויות
הכירו את הסופר