אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
 

הַסֵפֶר הַגָדול שֶל עוֹדֵד בּוּרלָא

מאת: עודד בּוּרְלָא


זוהי אסופה של מיטב שיריו וסיפוריו של עודד בורלא. שראו אור בספרים שונים, אותם כתב וגם אייר
בין הסיפורים: הקטטה עם המטאטא, הנקודה שאבדה,  שומרי הגוזלים, טלטל תאומים.
 הסיפורהצב והעקרב הוא אחד מהם. 

הוצאת עם עובד

 

הַצָב וְהַעַקְרָב

פַּעַם הָיָה עַקרָב. אָמנָם הָיָה עֲדַיִן קָטָן , אַךְ כְּבָר היָה רַע מְאוֹד.  כָּל הַזמָן היָה מִתהַלֵך בֵּין האֲבָנים וְצועֵק: ' הִזָהֲרו! אֲני עוֹקֵץ!  וְגם צובֵט! וְלִפְעָמים נוֹשֵך!'
כֻּלָם בָּרְחוּ מִמֶנוּ, כַּמוּבָן, וְאַף פַּעם הוּא לֹא עָקַץ, וְלא צָבַט, ולֹא נָשַך, רַק צָעַק. 

פַּעַם יָצָא הָעקרב הַזֶה- אִמָא שֶלוֹ הָיתָה קוֹרֵאת לוֹ 'מוֹתֶק', אֲבָל הָאֲחֵרים קָראוּ לוֹ בְּכָל מִינֵי שֵמוֹת נורָאים שֶלא יָפֶה לְהַגיד אוֹתָם. וְהְנֵה פָּגַש בְּצָב. לַצָב הָיה מַצב רוּח רַע וְהוא היָה עצוּב. 

הוּא עָמד לְיַד פֶּרַח חָצָב, הוֹציא רֹאשו, הֵציץ סְביִבותָיו וכִרסֵם פּרוּרֵי מַצָה שֶמצָא לְיַד הצְריף הצָהוב.
ניצַב הָעקרָב לִפנֵי הצָב וְצָוַח בּקוֹל צָרוּד:  ' זוּז מִכָּאן! אֲנִי צָריך לַעֲבור!'
הצָב פּיהֵק בּצַעַר, עָצם עַיןִ אַחת בַּעֲצַלתַיִם וְאמר: 'חָצוּף' 


העקרב כעס מאוד וצווח: 'אתה רוצה עקיצה?'
הצב הפסיק רגע לכרסם, פיהק שוב ואמר: 'כן.' 
העקרב הקטן הסתכל בשיריון העבה של הצב  והבין שאי אפשר לעקוץ או לצבוט אותו, או לנשוך אותו.
אז שינה את קולו ואמר במתיקות: 'מה אתה זולל, צב?'
הצב הביט אליו לאט לאט ואמר: 'אם לא תפסיק לפטפט, אני אשב עליך ואתה תתקמט מאוד.' 

העקרב נבהל קצת ואמר: 'מה- אני סתם שואל מה אתה אוכל'
אבל הצב אמר בשקט: 'הסתלק! עכשיו!'
העקרב פנה והחל רץ וצועק: 'פנו דרך! אני עוקץ מאוד!' אבל לא היה שם איש. 'וגם צובט!' - אבל לא היה שם איש. 'לפעמים נושך! חזק!' - אבל לא היה שם איש. אז הוא חזר הביתה לבדו. 



הַצב לֹא הָלך הבַּיְתָה. הוּא כְּבָר הָיה בּתוֹך בֵּיתוֹ.




Loading...