ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
החתול שדפנה רוצה
כתבה: אבירמה גולן
איורים: רעיה קָרַס
כנרת זמורה-ביתן 2008
37 עמוד, מנוקד
ליום ההולדת דפנה מבקשת חתול. בני הבית בטוחים שאין בקשה פשוטה מזו, וקונים לדפנה חתול מבד. אבל זה בהחלט לא מה שהיא רוצה.
דפנה יודעת להסביר בדיוק לאיזה חתול היא מתכוונת:
'...חתול קטן,
עגול ושמנמן,
קצת שחור וקצת לבן,
עם אף ורוד
ומיאו דקיק,
שקוראים לו
לקיק.'
ודפנה מוסיפה 'טיפ' חשוב:
'תחפשו ברצינות,
כי חתול כזה לא קונים בחנות.'
המבוגרים מחפשים, אבל דווקא חתול כזה, כמו שדפנה רוצה, קשה למצוא. מה יהיה?
המבוגרים בסיפור, הנצמדים להנחיות של דפנה, אינם מבחינים בין חתול מִבַּד לחתול חי ונושם; הם באמת רוצים לשמח את דפנה ולהשיג עבורה את החתול שהיא מבקשת, אבל אינם מגלים שום רגישות לטיב הקשר שדפנה זקוקה לו. כשיש בידם האובייקט העונה על הדרישות - הם מצפים שההתאהבות תתרחש ממש נגד עיניהם. אבל הגור הקטן אינו פוקח את עיניו ואינו מחזיר לדפנה מבט, והקשר לא נוצר. כשדפנה זוכה לבסוף בחתול שלה, מתברר שההיזקקות ההדדית מאפשרת לה להשליך מאחורי גווה את רשימת הנתונים החיצוניים של החתול, ולהתאהב. האהבה, כידוע, עיוורת...
יופי של סיפור. הטקסט רהוט, פשוט, טבעי גם לאוזן צעירה ואיננו מתיילד. החריזה קלה ואיננה כופה את עצמה על הלשון. בין הטקסט לאיורים שוררת הרמוניה; המראֶה של דפנה הולם היטב את הטון שלה ואת המילים שהיא אומרת. את הקרדיט על הרוח הטובה הנושבת בסיפור לכל אורכו צריך לזקוף גם לזכותה של המאיירת. יופי!
מתאים לבני ארבע עד שבע ולאוהבי חתולים.
נירה לוין