אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
 

סִפּוּרוֹ שֶׁל פֶרְדִינַנְד

מאת: מונרו ליף

פרדיננד היה פר קטן, שונה מכל הפרים.
כל חבריו חלמו להיות גיבורים
להשתתף בקורידה, מלחמת שוורים.
אבל לפרדיננד היו חלומות אחרים.
 
אייר רוברט לוסון
תרגם תתי כדורי
הוצאת עם עובד

 

אַךְ לֹא פֶרְדִינִנְד


הָיֹה הָיֹה בְּאֶרֶץ סְפָרַד פָּר קָטָן בְּשֵם פֶרְדִינַנְד.
כָּל הַפָּריִם הָאֲחֵרִים שֻאִתּם חַי הָיוּ מְקַפְּצִים
וְרָצִים עַד בְּלִי דִי וּמְנַגְחִים אֶת רָאשֵיהֶם זֶה בָּזֶה- אַי!
אַךְ לֹא פֶרְדִינַנְד. 



הוא אהב לשבת, סתם ככה, ולשאוף לו בנחת ריחות של פרחים.
היתה לו פינה משלו שם באחו
זה היה העץ החביב עליו ובצילו ישב וישב
וריחות של פרחים שאף ושאף.
אבל אמא שלו, שהיתה פרה שמנה, דאגה לפעמים בגלל בנה.
היא חששה, בלב כבד,
שאולי עצוב לו, כי הוא בודד.

למה אינך רץ לשחק (בשכונה כמובן ואל תתרחק)
עם שאר הפרים הקטנים (מחבואים או תופסת או חמש אבנים)
למה אינך מקפץ כמו השאר (אל נא תשכח, אתה פר בן בקר!)
אך פרדיננד היה מניע את ראשו הקטן:
אמא, אני אוהב לשבת כאן,
לשבת סתם ככה, בדשאים הלחים
ולשאוף לי בנחת ריחות של פרחים. 


אז ראתה אימו, בלב פחות כבד,
שאולי, בעצם, הוא לא כל כך בודד.
וכיוון שהיתה אם מבינה
(אף על פי שהיתה פרה שמנה)
היא הרשתה לו לשבת, כפי שבחר,
לשבת סתם ככה ולהיות מאושר.

השנים עברו, והזמן חלף, עבר,
ופרדיננד גדל וגדל וצמח,
עד שהיה לענק. מאוד חזק.

שאר הפרים שגדלו איתו באחו,
נלחמו כל היום ובכלל לא נחו,
התנגחו ראש בראש, דהרו סביב סביב,
ודקרו בקרניים איש את אחיו. ולמה?
כי כל אחד מהפרים רצה להראות שהוא גיבור בגיבורים
ועל כן הוא ולא אחר צריך להיבחר
ולהישלח מדרידה להילחם בקורידה.
אך לא פרדיננד.

עד שיום אחד קרה לפרדיננד משהו נורא -
הוא התיישב בטעות על דבורה!!!





Loading...