ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
יש לנו מטת קומתיים!
יש לנו מִטת קומתיים!
כתבה ואיירה: פולה מֶטְקָאף
מאנגלית: אירית אֶרְבּ
כנרת בית הוצאה לאור 2008
26 עמוד, מנוקד
שירלי ודוריס, שתי פילות קטנות, הן אחיות; הפִּילוֹנֶת שירלי היא הבכורה, והפִּילוֹנֶת דוריס היא הצעירה. שירלי היא סבלנית ומסודרת מאוד, ודוריס -
'לא משנה איפה שירלי הייתה, דוריס רצתה להיות ליד שירלי בכל מקום!'
כפי שמבין כל מי שמתבונן באיורים – גם קוראים צעירים עד מאוד - לא תמיד זה היה מוצלח:
דוריס רצתה לרכוב על אופניים יחד עם שירלי – אבל כשרכבו יחד התיישבה ממש על ראשה של שירלי; דוריס רצתה להתנדנד עם שירלי, אבל התיישבה בדיוק באותו צד שבו ישבה שירלי,והנדנדה לא זזה.
דוריס אפילו לא הסכימה לישון במיטתה שלה, וישנה על גבה של שירלי.
שירלי המסכנה! לא כעסה, לא התלוננה, ולא סילקה את אחותה הקטנה. שירלי פשוט התרגלה שאחותה תמיד לידה.
אמא חשבה שמיטת קומתיים תהיה פתרון נפלא; כל אחת מן האחיות תישן במיטתה, דוריס תהיה קרובה לשירלי אך לא תפריע לה. אבל לדוריס היה רעיון אחר לגמרי...
פולה מטקאף משקפת בחן ובהרבה הומור סוג של קשר המתפתח לעיתים בין אחים:
הבכור תופס את תפקיד הילד ה'טוב', כלומר הממושמע והסתגלן, והאח הצעיר אינו מסתפק במקום השני והוא נאבק על זכותו לשותפות מלאה. יש צעירים המסתפקים בחיקוי הבכור, ויש החיים את חייו יחד אתו, ובעצם אינם משאירים לו שטח מחייה. והבכור, בהיותו הולך בתלם וממלא ציפיות, אינו מעלה על דעתו שזכותו להתנער מהנוכחות המרגיזה של אחיו ולהחזיר לעצמו את מעמדו ואת עצמאותו.
האיורים המצויינים מוסיפים פרטים לסיפור ומשלימים היטב את הטקסט הכתוב.
מומלץ לבני שלוש עד שבע, וכמובן לְהורים שעיניהם טָחוּ מֵרְאוֹת וְלִבְכוֹרִים הכורעים תחת הנטל...
נירה לוין
כתבה ואיירה: פולה מֶטְקָאף
מאנגלית: אירית אֶרְבּ
כנרת בית הוצאה לאור 2008
26 עמוד, מנוקד
שירלי ודוריס, שתי פילות קטנות, הן אחיות; הפִּילוֹנֶת שירלי היא הבכורה, והפִּילוֹנֶת דוריס היא הצעירה. שירלי היא סבלנית ומסודרת מאוד, ודוריס -
'לא משנה איפה שירלי הייתה, דוריס רצתה להיות ליד שירלי בכל מקום!'
כפי שמבין כל מי שמתבונן באיורים – גם קוראים צעירים עד מאוד - לא תמיד זה היה מוצלח:
דוריס רצתה לרכוב על אופניים יחד עם שירלי – אבל כשרכבו יחד התיישבה ממש על ראשה של שירלי; דוריס רצתה להתנדנד עם שירלי, אבל התיישבה בדיוק באותו צד שבו ישבה שירלי,והנדנדה לא זזה.
דוריס אפילו לא הסכימה לישון במיטתה שלה, וישנה על גבה של שירלי.
שירלי המסכנה! לא כעסה, לא התלוננה, ולא סילקה את אחותה הקטנה. שירלי פשוט התרגלה שאחותה תמיד לידה.
אמא חשבה שמיטת קומתיים תהיה פתרון נפלא; כל אחת מן האחיות תישן במיטתה, דוריס תהיה קרובה לשירלי אך לא תפריע לה. אבל לדוריס היה רעיון אחר לגמרי...
פולה מטקאף משקפת בחן ובהרבה הומור סוג של קשר המתפתח לעיתים בין אחים:
הבכור תופס את תפקיד הילד ה'טוב', כלומר הממושמע והסתגלן, והאח הצעיר אינו מסתפק במקום השני והוא נאבק על זכותו לשותפות מלאה. יש צעירים המסתפקים בחיקוי הבכור, ויש החיים את חייו יחד אתו, ובעצם אינם משאירים לו שטח מחייה. והבכור, בהיותו הולך בתלם וממלא ציפיות, אינו מעלה על דעתו שזכותו להתנער מהנוכחות המרגיזה של אחיו ולהחזיר לעצמו את מעמדו ואת עצמאותו.
האיורים המצויינים מוסיפים פרטים לסיפור ומשלימים היטב את הטקסט הכתוב.
מומלץ לבני שלוש עד שבע, וכמובן לְהורים שעיניהם טָחוּ מֵרְאוֹת וְלִבְכוֹרִים הכורעים תחת הנטל...
נירה לוין