ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
ינשופונים
כתב: מרטין ווָדֶל
אייר: פטריק בנסון
מאנגלית: אירית אֶרְבּ
כנרת בית הוצאה לאור 2008
26 עמודים, מאוירים ומנוקדים
שלושת הינשופונים (שהם שלושה ינשופים-תינוקות) מתעוררים לילה אחד ומגלים שאמא איננה.
מה עושים ינשופונים במצב כזה? מה שהיו עושים שלושה ילדים קטנים; שואלים 'איפה אמא?', מעלים השערה או שתיים ואומרים שוב ושוב: 'אני רוצה את אמא!' אחר כך מחכים ומקווים, כל אחד שואב כוח מנוכחות שני אחיו, עד שאמא חוזרת!
כמעט כל ילד התנסה אי פעם במצב הזה - הוא מתעורר ואמא איננה; 'נעלמה' לכמה דקות בחדר אחר,
יצאה לדירת השכנים לדקה או שתיים, או ירדה לרגע למכולת.
את הסיפור הפשוט, המוכר והיפה מפליא מרטין וָדֶל לספר, והמתרגמת ידעה לשמור על סגנונו הפשוט, המרגיע, הביתי. למשל, נמנעה מלהפוך את 'הבית שלהם' ל'ביתם'.
סיפורם של הינשופונים מתרחש בלילה. הטקסט מודפס באות בהירה על רקע הקן הכהה והיער החשוך. הינשופונים שאייר פטריק בנסון הם שלושה כתמי אור פלומתיים, שעיניהם הפעורות על רקע היער מביעות היטב תום ינקות, בדידות, חוסר אונים ובהלה.
כל אחד מן הינשופונים הקטנים מדבר בטון אחר. שרה היא הבכורה, שקולה שקול ומציאותי. פֶּרְסִי האמצעי הוא טיפוס רגשן המעצים כל מה שאומרת שרה, וביל הוא התינוק של המשפחה, החוזר ואומר 'אני רוצה את אמא!'
ואמא חוזרת, כמובן.
יופי של סיפור לילדים.
מומלץ לבני שנתיים עד ארבע.
נירה לוין
אייר: פטריק בנסון
מאנגלית: אירית אֶרְבּ
כנרת בית הוצאה לאור 2008
26 עמודים, מאוירים ומנוקדים
שלושת הינשופונים (שהם שלושה ינשופים-תינוקות) מתעוררים לילה אחד ומגלים שאמא איננה.
מה עושים ינשופונים במצב כזה? מה שהיו עושים שלושה ילדים קטנים; שואלים 'איפה אמא?', מעלים השערה או שתיים ואומרים שוב ושוב: 'אני רוצה את אמא!' אחר כך מחכים ומקווים, כל אחד שואב כוח מנוכחות שני אחיו, עד שאמא חוזרת!
כמעט כל ילד התנסה אי פעם במצב הזה - הוא מתעורר ואמא איננה; 'נעלמה' לכמה דקות בחדר אחר,
יצאה לדירת השכנים לדקה או שתיים, או ירדה לרגע למכולת.
את הסיפור הפשוט, המוכר והיפה מפליא מרטין וָדֶל לספר, והמתרגמת ידעה לשמור על סגנונו הפשוט, המרגיע, הביתי. למשל, נמנעה מלהפוך את 'הבית שלהם' ל'ביתם'.
סיפורם של הינשופונים מתרחש בלילה. הטקסט מודפס באות בהירה על רקע הקן הכהה והיער החשוך. הינשופונים שאייר פטריק בנסון הם שלושה כתמי אור פלומתיים, שעיניהם הפעורות על רקע היער מביעות היטב תום ינקות, בדידות, חוסר אונים ובהלה.
כל אחד מן הינשופונים הקטנים מדבר בטון אחר. שרה היא הבכורה, שקולה שקול ומציאותי. פֶּרְסִי האמצעי הוא טיפוס רגשן המעצים כל מה שאומרת שרה, וביל הוא התינוק של המשפחה, החוזר ואומר 'אני רוצה את אמא!'
ואמא חוזרת, כמובן.
יופי של סיפור לילדים.
מומלץ לבני שנתיים עד ארבע.
נירה לוין