ילדי המכשפה

כתבה: אורסולה ג'ונס
אייר: ראסל אַיְטוֹ
מאנגלית: אירית ארב
כנרת בית הוצאה לאור, איגואנה הוצאה לאור 2008
32 עמודים, מנוקד

איך מבלים ילדים של מכשפה את שעות הפנאי? לפעמים הם הולכים לפארק; כשזה קורה, היונים מתעופפות אל העצים והסנאים מטפסים על הגזעים, כי –
'ילדי המכשפה באים, וזה אומר שיהיו צרות!'
כשילדי המכשפה עמדו על שפת האגם וליקקו גלידה, הם ראו שהרוח הפכה את הסירה של גֶ'מָה הקטנה.
'אוי, לא!' צעקה ג'מה, 'מי יציל את הסירה הקטנה שלי?'
ואז התחילו הצרות.
ילדי המכשפה ידעו רק קסמים מעטים. לאמתו של דבר, כל אחד מהם ידע רק קסם אחד, אבל די היה בזאת לחולל מהומה שלמה: האח הגדול הפך את ג'מה לצפרדע. זה היה מצוין, כי היא הצליחה להציל את הסירה. אבל האם יידע האח הגדול להפוך את ג'מה-צפרדע בחזרה לג'מה? לא, זה לא...
האחות האמצעית המשיכה במקום שהאח הגדול כָּשַׁל, אבל הקסם שלה רק החמיר את המצב. האם הקסם של האחות הקטנטונת ישיב את הדברים לקדמותם?
אורסולה ג'ונס הכניסה לסיפור שלה גרסה חדשה, חתרנית, של המעשייה על הנסיך-צפרדע; ג'מה הקטנה הפכה לצפרדע, שהפכה לנסיך, אבל הנסיך לא התפתה ליתרונות מינו ומעמדו החדשים ודרש לשוב ולהיות מה שהיה – ג'מה, הילדה הקטנה.
לבסוף, אחרי שאמא מכשפה החזירה את הסדר לפארק – והרי אמהות יודעות לעשות סדר - חזרו ילדי המכשפה הביתה, לאכול ארוחת ערב.
זהו סיפור המתחיל בתמימות ונחתם בתמימות, אך בעצם רוחש ניסיונות להפר את האיזון.
איוריו המוצלחים מאוד של ראסל איטו מבליטים זאת: שימו לב לעטלפים האפלים המלווים את ילדי המכשפה בדרכם לפארק, ולרוח המסיטה הצִדה בלוריות, צמות, זנבות וצמרות עצים; מעשי פלאים קשורים לעיתים קרובות לרוח: זוכרים את מרי פופינס שהופיעה כשהתחלף כיוון הרוח? ואת דורותי שהגיעה לארץ עוּץ כשבית המשפחה התעופף בסערה?
בגיליון מס' 101 של הירחון לילדים עיניים, המוקדש לנושא הרוח, תמצאו איור מאת הצייר האנגלי ארתור רקהם; באיור נראות מכשפות הממריאות על מטאטאים ורוח סערה סוחפת אותן השמיימה.
ילדי המכשפה, רומזת השורה האחרונה של הטקסט, הם ילדים רגילים ונחמדים, שאחרי הבילוי בפארק חוזרים הביתה ואוכלים ארוחת ערב, כמו כולם.
אבל האיור האחרון בספר מנפץ את המסר הזה:
המכשפה וילדיה יושבים סביב שולחן ערוך הניצב על שיפוע של גג רעפים, שותים תה ואוכלים עוגיות קצפת בדובדבנים. בהחלט לא כמו כולם...

נהדר לבני שלוש עד שבע.

נירה לוין