זיו בוא לאמבטיה
כתבה: רחלי בַּהֲרַל
איורים: אודי טאוב
הוצאת ספרים יסוד, 15 עמודים מנוקדים

הגיע זמן האמבטיה. הכול מוכן, אפילו הברווזון הצהוב כבר מחכה, אבל זיו אינו פנוי עכשיו; הוא בונה מגדל ענק מקוביות. אמא מתרצה ומחכה מעט, ואחר כך מנסה שוב: 'זיו, לאמבטיה,' אבל זיו שוב עסוק. הפעם הוא מתקן את הרובוט המפורק. וכך שוב ושוב, אמא מנסה בכל דרך להביא את זיו אל האמבטיה - היא מבקשת, היא מסבירה, אפילו כועסת, כמעט מתייאשת, ולבסוף היא מחליטה - אבל - הללויה! לשמחתם של כל שונאי הרחצה הקטנים - אמבטיה אַיִן...
הדיאלוג המתנהל בין אמא לזיו מוּכָּר בכל בית: הערב יורד, אמא רוצה לסגור את היום, אבל עליצותו של זיו עולה כפורחת. סיטואציה כזו עלולה להפוך למלחמת עולם, אבל המילים של רחלי בהרל ומכחולו של אודי טאוב חברו יחד ובראו דמויות קורנות השופעות לבביות חמימה: ילד פעלתן ומלא חיים, ואמא שלמרות עייפותה היא סבלנית ומסוגלת להתאים את עצמה לילד שיש לו קצב משלו. היא לא סמכותית? הוא עולה לה על הראש? לא הדמות הרגישה והמפרגנת הזו, ולא בסיפור הזה.
מי שנוטל לידיו את 'זיו בוא לאמבטיה' נזכר בחיבה ב'מפלצולה', ספרם הקודם של רחלי בהרל ואודי טאוב. גם הצמד אמא-ילד בסיפור ההוא מנהלים דיאלוג שלא יכול היה להתנהל אלמלא יכולתה של אמא להבין ללבו ולצרכיו של הילד, שנותן בה אמון ללא סייג.
בספר הנוכחי בחרה המחברת לחרוז את השורות, ומחירם של החרוזים הוא כמו תמיד בפגיעה בסדר הטבעי של המילים במשפט - למשל בשורות 'מעיָן הקטן את הרובוט פירק', ו'כבר אמרתי שאני מעייפות הרוסה'). לרוב הטקסט קולח, אמין ונעים לאוזן.
אודי טאוב יצר זירת-משנה לצד הסיפור - זהו חדר הרחצה הריק שבו ממתינים מאוכזבים צעצועי האמבטיה - ואיוריו מספרים בחיוך מה חושבים הללו על מה שמתרחש בבית.
יופי של ספר לבני שלוש עד חמש.

כדאי להיזכר ב'לילה טוב אליהו' וב'הזדרז, אליהו' מאת גונילה ברגסטרום, סיפורים על הילד אליהו (אלפונס במהדורות המאוחרות) שידע למתוח את סבלנותו של אביו ברגעי הלחץ שלפני היציאה לגן וסביב שעת השינה.

נירה לוין