כתב ואייר: יוסי אבולעפיה
הוצאת ספרים עם עובד 2006
32 עמודים מנוקדים מאוירים

תמר ואודי מצאו צב ישן עשוי מִפַּח, המפתח בגבו לא זז והמנגנון שבתוכו חלוד.
'אֶת זה רק יאשקה יכול לתקן,' אמרה תמר, והשניים החליטו ללכת ל'תִיקוּנִיָה' של יאשקה.
גיבור הסיפור הוא קשיש בעל שְׂפַם אדירים צָחור, החי לבדו בבית שחצרו 'מלאה גרוטאות וחלקי מכונות, ומהם בונה יאשקה כל מיני דברים שהוא ממציא בעצמו.'
כשיאשקה מתבונן בערימת חלקי המתכת החלודים שאודי ותמר מראים לו, אורות עיניו;
אחד הברגים, ישן וחלוד, נחוץ לו ל...
זה הזמן להציץ לצריף שליד ביתו של יאשקה, הנעוּל תמיד, לגלות את המטוס ולצאת להרפתקה!

באיור שבתחילת הסיפור מציג יוסי אבולעפיה את סביבת ביתו של יאשקה: הבית ניצב על שפת הים, מאחוריו גבעות מוריקות הגולשות עד צוקי החוף. שימו לב לשובך היונים שליד הבית הקטן, ולבלון-הרוח שכמותו אפשר לראות בשדות תעופה. זִכְרוּ גם את הצוללן החוזר מן הים ואת גלשן האוויר הדואה ממעל. כל אלה רומזים על הצפוי בסיפור.

דמותו של יאשקה וסיפורו הפונים לקהלים שונים עשויים להציף מחשבות על כמה גיבורים ספרותיים ותיקים:
הצעירים ייזכרו בגברים למשפחת פּוֹטְס - קַרָאקְטַקוּס פּוֹטְס ואביו, הישיש המשופם התימהוני - מן הספר (והסרט) צ'יטי צ'יטי בנג בנג לאיאן פלמינג, שבעזרת מכוניתם המופלאה הפליגו להרפתקאות קסומות;
הבוגרים יותר יתבוננו ביאשקה במדי הטייס, ויעלו בדעתם את הנסיך הקטן לאנטואן דה סנט-אקזופרי - ואת רגעי האושר שהוליד המפגש בין הטייס לילד הַפִּלְאִי שצעיף כרוך לצווארו. גם יאשקה הילד חווה מפגש עם טייס אלמוני, שהניח לו למזכרת צעיף לבן ואת הכמיהה לאי שבו ימצא אושר.
המבוגרים, בספרם לילדיהם על יאשקה שחיפש את האושר במרחקים ומצא אותו סמוך לביתו, ישמעו בוודאי את משק כנפיה של הציפור הכחולה למוריס מטרלינק וייזכרו בכמיהתם שלהם לאותו אי חלומות.
הדברים שאמר ה'אוויראי' האלמוני ליאשקה הילד - 'אף אחד לא יודע על האי הזה, הוא לא מסומן בשום מפה.' - מזכירים את הדו-שיח מתוך הסיפור על האי הנעלם לז'וזה סאראמאגו:
'תן לי ספינה' אמר ההֵלֶך,
'ולשם מה לך ספינה,' שאל המלך.
'לחפש את האי הנעלם,' ענה האיש.
'שטויות, אין יותר איים נעלמים.'
'מי זה אמר לך, אדוני המלך, שאין יותר איים נעלמים,' שאל ההלך,
'אני יודע כי כולם כבר במפות,' השיב המלך.
'במפות, אדוני המלך, נמצאים רק האיים כשהם כבר לא נעלמים...'

את סיפורו של יוסי אבולעפיה חובקים איוריו הנאיביים-חמימים, שיש בהם פשטות והומור והם מעוררים געגועים וחמלה - על יאשקה ואולי גם על עצמנו.
יאשקה, יש לומר, מתאושש מהר מן ההרפתקה, וחותם את הפרק הזה בחייו בקריצה וברמיזה על הפרק הבא: 'מה, לא סיפרתי לכם על הצוללת?'
לבני ארבע ומעלה, ולכל מי שאינו מפסיק לחלום.

נירה לוין