שירת הזמיר של אנה

כתבה: עמי גדליה
איורים: תמר נהיר-ינאי
ספרית פועלים 2007, סדרת ניצן לקורא הצעיר
71 עמודים, מנוקד.

יעל בת התשע מאוכזבת: המורה בחרה בילדה אחרת לתפקיד הראשי בהצגה שתועלה בסוף השנה.
סבתא שומעת מיעל על תחושתה הקשה, ונזכרת שגם היא, כשהייתה בגילה של יעל, חוותה אכזבה דומה.
יעל מתמלאת סקרנות:
'איפה למדת אז, סבתא, איך נראה אז בית הספר שלך?'
לפי הדמעות בזוויות עיניה של סבתא יעל מבינה שקשה לה לדבר ולספר על אותם ימי מלחמה רחוקים, אבל סבתא מסכימה שיעל תקרא את הסיפור שכתבה על מה שקרה אז, לפני ששים שנה.

שירת הזמיר של אנה נכתב על רקע פרשת מחנה המשפחות באושוויץ-בירקנאו.
המחנה המיוחד שהתקיים במשך עשרה חודשים היה כלי בשירות התעמולה הגרמנית, ונועד להניח את דעת הקהל העולמית באשר לגורלם של יהודי גטו טרזינשטאט, שחוסל. כ- 10,000 מיהודי גטו טרזינשטאט שנשלחו לאושוויץ הושמו במחנה נפרד. המשפחות לא הופרדו, ודיירי המחנה הורשו להמשיך ללבוש את הבגדים שהביאו אתם. המבוגרים יצאו לעבודה בבקרים והילדים נשארו במחנה ללא תעסוקה. לאחר השתדלותם של נציגי היהודים נעתרו הגרמנים והקצו בלוק אחד, מבנה גדול, שישמש מעין בית ספר לילדים היהודים. כך ניסו הגרמנים להוכיח למשלחות הצלה למיניהן שהיהודים באושוויץ מקיימים חיים כמעט תקינים.
עם תום ביקוריהן של המשלחות השונות נשלחו גם דיירי מחנה המשפחות אל תָאֵי הַגָזִים.
את כל זאת מסבירה עמי גדליה ב'סיפורו של מחנה המשפחות באושוויץ-בירקנאו' (שלושה עמודים לא מנוקדים) שבסוף הספר.

סבתא של יעל הייתה אחת הילדות שחיו עם משפחותיהן במחנה המשפחות. בסיפור שכתבה על אותם ימים קשים סבתא מספרת על הצגה שהועלתה בבית הספר של הילדים במחנה, ועל תשוקתה לקבל את התפקיד הראשי.
למרות המידע המובא בסוף הספר, יתכן שקוראים צעירים יחמיצו את הקשר בין הסיפור לבין הרקע ההיסטורי שלו – השואה באירופה. בסיפורה של סבתא מובאות אמנם מחשבותיה, וכן אמירות שלה ושל דמויות אחרות העשויות לעורר בקוראים סימני שאלה ואולי אף סקרנות, אלא שהמידע הנמסר בסיפור הוא עמום מדי, מועט מדי ואינו מספק עובדות ברורות.

מתאים לבני שמונה עד אחת עשרה.

נירה לוין