כתב: מייקל בונד
איורים: פגי פּוֹרְטְנָם
מאנגלית: אברהם יבין
אחוזת בית 2008
132 עמודים, מנוקד

'נא לדאוג לדוב הזה. תודה.'
זה מה שנכתב על התווית שעל צווארו של הדוב הקטן והמלוכלך, שמצאו בני משפחת בראון בתחנת הרכבת. התמזל מזלם, והם מצאו דוב – לא דובון-צעצוע שעיניו חרוזי זכוכית, אלא דב מסוג אחר, חי ונושם ומדבר, שהגיע בחשאי מפֶּרוּ המסתורית ורק מזוודה בידו.
גברת בראון אמרה: 'הרי אנחנו לא יכולים סתם להשאיר אותו כאן. מי יודע מה עלול לקרות לו. לונדון היא עיר גדולה כל כך כשאין לך לאן ללכת. אולי הוא יכול לבוא ולהיות אצלנו כמה ימים?'
וכך קרה שפדינגטון (זה היה השם שנתנו לדוב, כשמה של תחנת הרכבת שבה נמצא) בא לגור בביתה של משפחת בראון.
חיש קל הפך פדינגטון לבן משפחה של ממש. הוא היה אמנם דוב חביב ומנומס שכוונותיו טובות, ובכל זאת הסתבך לעיתים קרובות בצרות צרורות. בחנות, בתיאטרון, ברכבת התחתית ובמוזיאון, אפילו על חוף הים – בכל מקום נקלע פדינגטון לתקלות ולאי נעימות; אבל הדוב השעיר והמגושם, המתנודד על רגליו הקצרות במעיל מלחים כחול ובכובע מרופט הצליח באורח פלא להיחלץ מן ההרפתקאות הבלתי מתוכננות בלא פגע ולחזור הביתה בראש מורם. ומשפחת בראון – זו מתגלה כקן אנגלי איתן, המשיב לחיקו בחיבה את הדוב הסקרן אחרי כל הרפתקה בעולם הגדול ומחזירו לשגרה מבורכת ונוסכת בטחון (ריבה בכל בוקר ודבש בימי ראשון...).

פדינגטון אינו דמות חדשה בספרות הילדים, והוא אחד הדובים הוותיקים והאהובים על 'מדף הדובים' בספרית חדר הילדים. 'עלילותיו האמיתיות של הדוב מפרו המסתורית' (כותרת המשנה של הספר) עשו אותו שכן ראוי של פו הדוב ושל דובים ספרותיים אחרים שזכו לפרסום לפניו ואחריו.

פדינגטון התפרסם לראשונה ב- 1958, ומאז ראו אור עשרות ספרים שתורגמו לעשרות שפות ונמכרים גם היום בכל העולם.
אחוזת בית הוציאה תחת ידה ספר שעונג לקרוא בו: משהו בעיצוב הסולידי משרה רוגע על הקורא.
אברהם יבין תרגם לעברית טובה ומאוזנת הקולחת לה בנחת, נעימה ובהירה לאוזן צעירה, בלי להיזקק לצעקנות אופנתית וללהטוטים טיפוגרפיים. אצל המבוגרים יתעורר אולי רטט נוסטלגי, אך לצעירים לא יהיה ספק שהסיפור נכתב בעבורם.

אחרית דבר והערות ביוגרפיות מאת יהונתן גפן.
מומלץ לאנגלופילים, לחובבי דובים ודובונים ולבני שבע עד עשר.