כתבה ואיירה: יוֹקֵה פַן לֶוֶן
מהולנדית: רן הכהן
כנרת בית הוצאה לאור, איגואנה הוצאה לאור 2007
71 עמודים מצוירים, מנוקד

'איך קוראים לך? שאלתי.
לוֹיְדֵעַ.
לוידע?
לא. לוֹיְדֵעַ. הסיפור שלי רק התחיל.'

שעת ערב. הילדה המספרת את הסיפור עולה לחדרה ('אבל קודם כול תסדרי את הבלגן.') ומתכוננת לשינה. אחר כך היא מחכה לאמא שלה, שתקרא לה סיפור. אך מיד אחרי שאמא מתחילה לספר ('היֹה היה פעם... ') נשמע קולו של אבא מלמטה. הוא קורא לאמא לשיחת טלפון מעברו השני של העולם.
עד שאמא תחזור ותמשיך את הסיפור מפליגה הילדה במחשבות על מה שקורה שם, בצדו השני של העולם: 'כל המילים של אמא שלי עפו לחלל. ואחר כך לצד השני של העולם.' (רואים את קריצתה של אליס בארץ הפלאות?)
בינתיים, במקום אחר ובסיפור אחר, במרובע הראשון של עלילון (קומיקס), עומדים אבא ואמא וילד ומחכים שהסיפור שלהם יתחיל. הילד חסר סבלנות. הוא מטפס על הקו התחתון של מסגרת הקומיקס ו-
נופל, נופל מהסיפור שזה עתה התחיל!
נופל לאן?
הישר על מיטתה של הילדה ההיא, שמחכה שאמא שלה תסיים את שיחת הטלפון ותחזור להמשיך את הסיפור.

שניים אלה – הילדה המספרת וזה המכוּנֶה 'לוידע' – מובילים את הסיפור; 'לוידע' באמת לא יודע הרבה מאוד דברים, אבל רוצה מאוד לחזור לסיפור שלו. הילדה, דברנית-צוהלת-הרפתקנית, שמחשבותיה וכוח הדמיון שלה הם פנטסטיים, שכבר שמעה בחייה אין-סוף סיפורים - מנסה לעזור לו לחזור. בדרך הם נתקלים בכל סוגה ספרותית, פוגשים גיבורים ומבנים ספרותיים ומנסים: זה כאן? ככה זה התחיל?

בעבור הקוראים הצעירים זהו מסע משעשע ופרוע, מפתיע ועליז, בין דפים של סיפורים שהיו או יכלו להיות; בעבור הקוראים הבוגרים, שהתזזיתיות של המספרת מצחיקה ואולי גם מתישה אותם, זהו מסע ארס-פואטי, המתקדם בצעדי קפיצה בין סוגים של תהליכי יצירה, בין סוגות ספרותיות ובין מבנים גראפיים שונים.
השילוב של טקסט, איור וגראפיקה כאן הוא חגיגה רב-חושית מענגת, שאפשר לשכשך בתוכה שוב ושוב ולא לשבוע האם בסופו של דבר יחזור לוידע הביתה?

לוֹיְדֵעַ מתאים לילדים בני שבע ויותר, ולמי שאוהב סיפורים.

נירה לוין