ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
צמות ארוכות-כות-כות
כתבה ואיירה: דפנה שְׁטְרוּם
הוצאת ספרים עם עובד 2007
23 עמודים מנוקדים מאוירים
דיוקנותיהן של האחיות לאה ואָגִי מופיעים על כריכת הספר; ללאה צמות ארוכות, לְאָגִי לא.
לאה היא הבכורה; אָגִי היא הקטנה.
לאה, כמו אחיות גדולות אחרות, מקפידה לוודא שאגי זוכרת מי משתיהן היא הבכורה.
'אני גבוהה מאוד ומגיעה עד למדף הסוכריות.' וגם 'אני כבר יודעת לשלם'.
אגי מחייכת בהסכמה. היא יודעת שלאה הבכורה!
אבל כשלאה אומרת 'והצמות שלי הכי ארוכות-כות-כות' – אגי שותקת.
זה נכון, ללאה שתי צמות מפוארות, אבל עם האמת הזו אגי פשוט לא יכולה להשלים! ואף על פי שהיא צעירה מאוד, אגי יודעת היטב מה עליה לעשות...
כשמדובר ביחסים בין אחים בספרות לגיל הרך, הנושא השכיח יותר הוא הצטרפותו של תינוק חדש למשפחה. בדרך כלל נמצא במרכז הסיפור את האח הבכור, זה שהיה יחיד להוריו, נסיך הכתר שמלכותו נגזלת ממנו לפתע בידי תינוק מעוט כישורים וחסר חן.
אבל בסיפור המינימליסטי של דפנה שטרום הגיבורה האמיתית היא דווקא אגי, האחות הקטנה שאיננה תינוקת כלל וכלל. אגי מכירה בבכורתה של לאה ואיננה מערערת על מעמדה; רק הצמות הארוכות-כות-כות הללו, המִטַלְטְלוֹת ומתנפנפות הנה והנה, מְצִיתוֹת את קנאתה של אגי ככל שהן מתארכות. ואולי הקנאה היא גיבורת הסיפור?
איך יסתיים הספור? מה תעשה אגי ומה יקרה אחר כך? הקוראים הצעירים יוכלו לחשוב על כל אלה כשיקראו את האחרית-דבר שכתבה המְחַבֶּרֶת. שם ימצאו גם את תמונתה של אגי הנועזת, האמיתית.
האיורים הנאיביים הצבעוניים להפליא של המחברת והעיצוב המיוחד של הטקסט עושים את הספר הדק לחוויה רב-חושית מענגת, שצמתה האחת מלטפת את העולם שהיה ואיננו, וצמתה האחרת צומחת בעולם הילדות הנצחי.
לבני ארבע עד שבע.
נירה לוין