כתבה: חיה שנהב
איורים: דֵיוִיד הוֹל
עם עובד 2008
28 עמודים, מנוקד

המיוחד בסיפור הזה - ששום דבר מיוחד אינו קורה בו; ואף על פי כן אי אפשר שלא להביט בו בחיוך של חיבה. זהו סיפור קטן של בוקר קיץ, לפניו שגרה ואחריו שגרה. זירת ההתרחשות מתרוקנת חיש קל, וההתרחשות הקטנה חולפת ולא מותירה סימן.
ומה בעצם היה כאן? הנה כך מתחיל הסיפור:
'על עץ אחד עמדו יונים,
על עץ אחד עמדו עורבים,
ועל עץ אחד עמדו תוכים.'
כשבאה חתולה - כל היונים עפו. כשבא כלב - כל העורבים עפו. באה תרנגולת והשמיעה את קולה, אך המאזינים שנותרו על העץ השלישי לא מיהרו להסתלק. בנימוס ביקשו לדעת מי מדבר ומה הוא אומר, אך הסתפקו ללא מחאה בתשובה הלא-מלומדת של התרנגולת. גם קולו ותשובותיו של התרנגול לא הרשימו את התוכים, והם נשארו במקומם על העץ. לבסוף, דו-שיח קצר עם איש שָׂב-קֵרֵחַ הפריח את התוכים והם עפו אל מעבר לים.
'ויעקב חזר לבית שלו
לאכול ארוחת בוקר.'
וזה הכול. מה שקורה כאן – קורה בלי סיבה ובלי הנמקה, אין להתרחשות תוצאות הרות משמעות ואין לקחים. החתולה והכלב מופיעים – ונעלמים. התרנגולת מופיעה – ונעלמת. הם אינם קשורים זה לזה ולא לאיש הקרוי 'יעקב'. יעקב זה, שלפי מראהו יכול להיות 'סבא' טיפוסי בסיפור פעוטות אחר, רחוק מלהיות דמות מפתח כאן; הוא אינו לוקח אחריות, אינו תורם לקהילה, אינו משמיע דברי חכמה ואינו משפיע על איש. הוא רק 'איש ששמו יעקב', המפתה את התוכים לעזוב את עץ התפוחים ואחר כך חוזר לארוחת הבוקר שלו.
ומהו המרכיב ההופך את הטקסט הזה לסיפור שובה לב? ייתכן שזהו המפגש בין הַתוכים הַסקרנים-במידה לַיצורים שווי הנפש שסביבם; ייתכן שזהו הטון המיוחד בדיאלוגים, שאין להם כיוון ואין להם משמעות עלילתית אך יש בהם הומור נונסנסי; ואולי קשורים לכך האיורים נקיי הקו, היוצרים סביבה צבעונית מאוד ועם זאת רגועה ואופטימית, שפעוטות יכולים לחוש בה בנוח.
הדיאלוגים בספר יזכירו בוודאי למבוגרים רבים ספר שאהבו בילדותם - מיץ פטל. גם אותו כתבה חיה שנהב, והוא יצא לאור בעם עובד בשנת 1970.

תוכים על העץ מתאים לבני שנתיים עד ארבע.

נירה לוין