לאבד ולמצוא

כתב ואייר: אוליבר ג'פרס
מאנגלית: תמי קרמר
כתר 2008
30 עמוד, מנוקד

סיפור הרפתקאות קטן-גדול של ילדון, המוצא פינגווין בפתח ביתו. הילד מפליג עם הפינגווין לקוטב הדרומי כדי להחזירו למקום שאליו הוא שייך, אך אחרי הפלגה נועזת שנמשכה ימים רבים הילד מגלה שהפינגווין כלל אינו רוצה לחיות בקוטב הדרומי; הוא פשוט בודד, וטוב יהיה – לשניהם – להיות מעתה יחד.
אוליבר ג'פרס כתב ואייר סיפור שהוא ריאליסטי מכל בחינה בעבור קוראים בני שלוש או ארבע; חוקי המציאות המשרתים מבוגרים חסרי דמיון – כמו 'ברווז צעצוע אינו כתובת לבירורים' או 'ילד אינו נוסע לבדו לקוטב הדרומי' זוכים כאן להגמשה ומגויסים ל'כמו-ריאליזם' של הסיפור: הילדון מברר תחילה במחלקת אבידות ומציאות אם מישהו איבד פינגווין, שואל את הציפורים (שעל העצים) ואת הברווז (שבאמבטיה) ואז מחליט לעשות מעשה ולנסוע לקוטב הדרומי. הוא מבקש מספינת ענק בנמל שתיקח אותו, אבל נוכח מימדיה וצפירותיה מחליט לשוט בעצמו. הוא מוציא מהארון סירת משוטים ויחד עם הפינגווין יוצא אל האוקיינוס. בדרך הוא מספר לפינגווין סיפורים, והשניים מצליחים להתגבר על הגלים הסוערים ולהגיע לקוטב בשלום.
המפנה חל כשמתברר שהפינגווין איננו שמח כלל וכלל על השיבה הביתה. גם הילד החותר הביתה בגפו בסירת המשוטים מבין אחרי זמן קצר שטעה. הקוראים הצעירים נזכרים בציפורים שלא שמו לב לילד, בברווז שהפנה לו את הגב, בצפירותיה הצורמות של הספינה - ולעומת זאת ברֵעוּת שידעו הפינגווין והילד בימים שבילו בדרכם אל הקוטב. הילד מבין שיש לו ידיד אמת, חוזר על עקבותיו ואוסף את הפינגווין לסירה, ושניהם מפליגים הביתה בשלום.

את הסיפור הנוגע ללב שבמרכזו בדידוּת וחברוּת יבינו היטב גם פעוטות. לכך תורמים גם האיורים של ג'פרס, שעשויים בסגנון מעורב - קו ילדותי כמו-סְכֶמָתִי המתחלף בסגנון ריאליסטי עשיר בצורות ובצבע.

לאבד ולמצוא של אוליבר ג'פרס שולח איתות ל-להתראות באנטארקטיקה של נורית זרחי, שראה אור ב- 2005. בסיפור ההוא מגיעה בדרך כלשהי ביצת פינגווין אל פָּקִיד עירוני. הפקיד מוצא את עצמו דוגר על הביצה עד שבוקע ממנה פינגווין-תינוק, ואז מחזיר את הפיקדון לאמו באנטארקטיקה.

אוליבר ג'פרס, מחבר 'איך לתפוס כוכב', מאייר, מספר ומעצב. חי עם משפחתו בצפון אירלנד.

מתאים לבני שלוש עד שבע.

נירה לוין