רשימת ספרים:
'ריקי לי וו דבוקה לכיסא!' הוצאת טל-מאי, 2017. איורים: לירון כהן.
'קצה העולם', הוצאת טל-מאי, 2019. איור הכריכה: שירז פומן.
'הספרייה הניידת ממריאה', הוצאת צילי, 2019. איור הכריכה: לירון כהן.
'ארוחת מלכים', הוצאת צילי, 2020. איורים: לירון כהן.
'בישמה גונבת את הגבול', הוצאת צילי, 2021. איורים: לירון כהן.
'פיראט באמבט', הוצאת מודן, 2022. איורים: שמרית אלקנתי.
'בישמה נגד הנצח', הוצאת צילי, 2022. איורים: לירון כהן.
שאלות ותשובות:
האם אהבת לקרוא בילדות? אילו ספרים?
כן, מאוד מאוד. הספר הראשון שקראתי הוא 'אינדי אינדי' של שרלוטה זולוטוב היהודייה-אמריקאית, שכתבה על הרפתקאותיו של ילד אינדיאני. אהבתי לדקלם אותו יחד עם אמא שלי, ונדמה לי שמשהו מרוחו הוטמע בי – אהבת בעלי חיים, חופש ומרחבים. הספר שהיה הכי אהוב עליי בילדותי הוא '3:0 לטובת בעלי הזָקָן' (שכתב היינר גרוס), ונדמה לי שההומור הרב שלו, יחד עם ההומור של אבא שלי, תרמו גם להומור שלי (בתקווה שיש לי כזה...!)
אחריו התחיל מבול של ספרים נפלאים, שלשמחתי נמשך עד היום.
מה נותן לך השראה לכתיבה ורעיונות לעלילות הספרים שלך?
הרבה פעמים הם נובעים מביטוי או רעיון מילולי כלשהו, ואם הם נתפסים בראשי, צומחים מהם לפעמים דמויות ועלילות. למשל הביטוי 'כוסות רוח', שהפך לפרק שלם בספר 'הספרייה הניידת ממריאה'. בעזרת 'כוס רוח' כזאת מצליחה הגיבורה סופי לחלץ רוח רפאים מספר מוכה דיבוק.
האם חשוב לך במיוחד לכתוב על גיבורות?
כן, חשוב לי מאוד. בילדותי האמנתי שהאדם האמיתי הוא גבר. פשוט, כל כך הרבה ספרים היו מלאים בגיבורים גברים, וגם העולם שהם נעו ופעלו בתוכו היה מורכב בעיקר מגברים. נשים היו – לא תמיד, אבל לרוב – מין קישוט או פרס. אני אוהבת לדמיין המון נשים שונות, ובעיקר מצחיקות, ולתת להן לעשות ככל העולה על רוחן.
מה ההבדל בעינייך בין כתיבה לילדים לכתיבה למבוגרים? למה לכתוב דווקא לילדים?
פעם, מזמן, שאלתי ילדה אחת איך בית הספר שלה בעיניה, והיא ענתה לי שהיא לא יודעת, היא לא מכירה בֵּיתסֶפֶרִים אחרים... גם אני לא יודעת מה ההבדל, עוד לא כתבתי למבוגרים... אני חושבת שאני פשוט נמשכת לכתוב לילדה שבי, שהיא לפעמים ילד.
יש בספרים שלך לא מעט ביקורת פוליטית – האם זה חלק מתפקיד הספרות בעינייך?
בעיניי, ה'תפקיד' שיש לסופרות ולסופרים הוא לכתוב את מה שבליבם. מכיוון שיש בליבי הרבה כעס על מה שנעשה בארץ, הוא מוצא דרך אל הספרים שלי. למשל, אחד הפרקים בספר 'הספרייה הניידת ממריאה' עוסק בספר שנמלט מארץ שבה שורפים ספרים אסורים, ובספר 'קצה העולם' יש רב-מג שאוסר על הנשים במושב שלו לחשוף את שערן.
איזו דמות שכתבת אהובה עלייך במיוחד? איזו דמות או התפתחות עלילתית הפתיעה אותך?
אני אוהבת את כולם, אבל במיוחד את בישמה, המכשפה הצעירה וחסרת המזל. היא קצת דומה לי – אוהבת לאכול פירות יער ואגוזים (הו! לחיות ביער...!) ומסתבכת בלשונה ליד כל אחד שנראה לה טיפה סמכותי (ומי לא...?), וגם את המטאטא המעופף שלה, שהתחיל בתור מטאטא זקן ונרגן והפך – באשמתה של בישמה – למטאטא נוצות צעיר. גם בתור מטאטא זקן וגם בתור מטאטא צעיר יש לו נטייה בלתי נסבלת לנאומים ארוכים...
אחד התענוגות בכתיבה הוא הדברים שצצים ללא כל תכנון מוקדם. אחד מאלה הוא השדון רחמנינוב. הוא בוגדני, שקרן, נוכל ורמאי. זנבו, לעומת זאת, הוא רגשני, רך לב והורי, ואני אוהבת את שניהם מאוד. רחמנינוב צץ במפתיע כשכתבתי את הסיפור הראשון על בישמה, והוא מסרב לעזוב...
מאחורי הספרים:
'קצה העולם'
זהו ספר שהתחיל מהמחשבה על ה'פלנטה האחרת', ביטוי שנאמר על ההוויה במחנות ההשמדה בשואה. הפלנטה האחרת הפכה בראשי לכוכב חייזריה, וממנו באה אחת הדמויות בספר, סבתא, שמגדלת את הגיבורה – ילדה ששמה עוֹדְפַּ'ם (קיצור של 'עוד פעם'). ומכיוון שסבתא נקראת בפשטות סבתא, היא מבשלת דייסה ויש לה זוג גלגלים במקום רגליים. הרבה מאוד מאמא שלי, שלצערי נפטרה לפני שהספר יצא לאור, חלחל לתוך דמות הגיבורה.
'הספרייה הניידת ממריאה'
בוקר אחד התעוררתי והתחלתי לצחוק מהמחשבה שספר יכול לחלות בדלקת פרקים. הרעיון התחיל להתפתח. מכיוון שהוא חולה, חייב להיות מין אמבולנס שאוסף אותו, ולכן צירפתי לסיפור ספרייה ניידת שמשמשת גם כספרייה וגם כאמבולנס לעת מצוא. לספר החולה נוספו עוד ספרים, שעוברים הרפתקאות אחרות ושונות, וגם הילדה סופי והדודה שלה, עדה – מורה לספרות.
זהו הספר הראשון שיצא לאור ב'צילי', הוצאה הקטנטנה שהקמנו בת הזוג שלי, לי עברון, ואני.
'ארוחת מלכים'
הביטוי 'ארוחת מלכים' נתקע לי בראש, והצחיק אותי. ראיתי בדמיוני ארוחה שבה המלכים הם לא הסועדים אלא הסעודה... חשבתי לעצמי, מי מסוגל לאכול מלכים? והתשובה הייתה – מכשפות. הן היחידות שמסוגלות למעשה כזה. כך צצה המכשפה הצעירה וחסרת המזל בישמה, ואחריה המטאטא המעופף הזקן שלה. זהו הספר הראשון שלי שמלא באיורים, איוריה הנפלאים של לירון כהן.
'פיראט באמבט'
מרים זלצברג ואני העלינו בתיאטרון הקרון את ההצגה 'פיראט באמבט' על סְמִי הפיראט ששט בשלווה באמבטיה שלו יחד עם שלושת ברווזיו האהובים, עד שיום אחד הוא מקבל הודעה בלתי משמחת: על מנת לזכות בתעודת פיראט הוא חייב לשנס מותניים ולצאת לדרך, להילחם במפלצת ולמצוא אוצר. והכי נורא: אסור לו לעשות אמבטיה. אבוי! הרי אין דבר שאהוב על סמי ועל ברווזיו יותר מאמבטיה, וחוץ מה, בזמן הזה הוא צריך גם להכין להם אוכל ולעשות כביסה...
הסופרת מרית בן ישראל, שהייתה המורה שלי בבית הספר לתיאטרון חזותי וליוותה המון הצגות בתיאטרון הקרון, כולל ההצגה הזאת, הציעה להפוך את ההצגה לספר...
על עצמי:
נולדתי בירושלים ב-1967. בתחילת שנות העשרים שלי (סליחה, קפצתי קדימה ודילגתי דילוג גדול) דיוושתי על אופניי במשך שלוש שנים אל בית הספר לתיאטרון חזותי ובחזרה (בשנה השנייה, במקום לשלם שכר לימוד, קרצפתי את בית הספר בבקרים, ולצערי גרמתי נזקים בלתי הפיכים לרצפת הלינולאום באחד האולמות, דבר שנבע משימוש נלהב מדי בטרפנטין למחיקת כתמים).
בסוף השנה השנייה העליתי עבודת גמר שהוצגה גם בפסטיבל תיאטרון בובות בינלאומי בגרמניה. בשנה השלישית עבדתי עם מרים זלצברג על הצגה למבוגרים, 'רצחתי את תומי', על פי ספרה של אגתה כריסטי 'עשרה כושים קטנים'. הצגנו אותה בפסטיבלים בינלאומיים בארץ ובחו'ל והיא זכתה בכמה פרסים.
עבדתי המון שנים בתיאטרון הקרון, בהצגות לילדים: הייתי מפעילת בובות ושחקנית (וסַבָּלִית!) בהצגות 'סודות בארמון', 'פיית המרציפן' ו'חלמתי חיות', שתי האחרונות של נטליה רוזנטל, ובמופע הרחוב 'בית חולים לבובות'.
עם נטליה רוזנטל במיוחד נסעתי לאורכה ולרוחבה של הארץ (ובאלכסון), והכרנו אינספור מתנ'סים, בתי ספר וגני ילדים. אחד הלקחים שלנו מן המסעות האלה הוא שגננות ומורות מפריעות הרבה יותר מהילדים... אגב, בכל פעם שמערכת הניווט באוטו התריעה 'שוטרים לפניך', מיהרנו להוסיף, 'בובנאיות מאחוריך!', כדי שהשוטרים יראו וייראו.
יחד עם רחלה ברקמן ז'ל העליתי את ההצגה 'סבתא סורגת' על פי ספרו של אורי אורלב, וגם ביקרנו בביתו וזכינו להכירו מעט. ההצגה זכתה בפרס הבמה לשנת 2006. לבסוף, העליתי את ההצגה 'פיראט באמבט' יחד עם מרים זלצברג.
אחרי שעזבתי את תיאטרון הקרון התחלתי לכתוב ספרים לילדים. על שניים מהם, 'ריקי לי וו דבוקה לכיסא!' ו'קצה העולם', זכיתי בפרס, הראשון על שם דבורה עומר והשני הוא פרס ביאליק.
כיום אני גרה בירושלים עם בת הזוג שלי לי עברון, עם בְּנִי ועם בתה של לי, ועם כלבנו (חובב הקריעה).