האוטוביוגרפיה (סיפור חיים) שכתב אנדרסן עצמו, נפתחת כך:
חיי הם סיפור יפה, מאושר ושופע אירועים. אילו בהיותי ילד, הייתי יוצא לעולם כשאני עני וללא חברים, ופיה טובה הייתה פוגשת אותי ואומרת לי: בחר נא עתה את דרכך בחיים, את המטרה אשר תאבק למענה, ואז,לפי התפתחות כישרונותיך אני אגן עליך ואדריך אותך להשיג אותה, הרי גם אז לא יכול היה גורלי להיות מכוון בדרך נבונה או טובה יותר. תולדות חיי יאמרו לעולם את מה שהן אומרות לי- יש אלוהים אוהב, המכוון הכול לטובה.
מקטע אחר מתוך האוטוביוגרפיה, עולות מחשבות שונות:
לעתים קרובות שוחחנו (הוא וידידו הפיזיקאי אורסטד) ושאלנו את עצמנו מהי הסיבה האמיתית אשר בגללה עלי להיאבק כה קשה לאורך זמן כה רב. הסכמנו על סדרה של סיבות אפשריות. הפגם נעוץ אולי קודם כל בעוניי, וכן בנימת העצב והדיכאון ביצירותי. הם לא יכלו לשכוח שהכירו אותי כשהייתי ילד עני, המתרוצץ אנה ואנה, וראו אותי גדל ומתפתח.
במכתב ששלח בעקבות ביקור בפנימייה לבנות, הוא כותב:
כל הקבוצה קיבלה את פני בתשואות. כולן ילדות קטנות. שתיים מהן כתבו, כל אחת, שיר לכבוד הגעתי לשם ואחד לפרידה. נפרדתי לשלום, אך כולן רצו ללחוץ את ידי. הסברתי להן שאיני יכול ללחוץ כל יד, כי הן רבות מדי. אלא שהן עמדו על שלהן. תוכל להבין עד מה הייתי מאושר לאור ידידותן של הילדות כלפי.
משהגיע לפרסום ולתהילה, התענג אנדרסן על השבחים ועל אותות הכבוד שהרעיפו עליו מלכים ואצילים:
ברכבת קרה היום מה שכבר קרה קודם לכן. כאשר אנשים שומעים שאני דני, הם מזכירים את תורוולדסן (פסל) את אולנשלגר (משורר) ואורסטד (פיזקאי). כשאני אומר שהם נפטרו, התשובה היא: אבל אנדרסן חי! למשמע הדברים אני חש עצמי כה קטן, ואני כמעט חושב שזהו חלום של גאווה. אלוהים אדירים! היתכן שמזכירים אותי בנשימה אחת עם שלושת הגדולים?
עוד על אנדרסן אפשר לקרוא בספרו של מנחם רגב - תחושתו של אדם המתגנב אל ילדותו,
ובלקסיקון של אוריאל אופק לספרות ילדים. כמו כן מוקדשים לאנדרסן אתרי אינטרנט רבים בשפות שונות