
הברווזון המכוער
שמו של אנדרסן החל להתפרסם בדנמרק, והוא הפך לאורח מבוקש אצל מלכים ונסיכים. הוא היה עובר מארמון לארמון, ממסיבה למסיבה, לבוש בגדים מהודרים , ומקסים את המשתתפים בסיפוריו החכמים ובחוש ההומור שלו. קיץ אחד בילה אנדרסן באחוזת ידידים, טייל להנאתו בסביבה, והביט על הברבורים הלבנים ששטו במי האגם הסמוך. מראה העופות היפים עורר בו מחשבות על עצמו, על השינוי העצום שעבר עליו, מהימים שהיה עני עלוב, וסבל השפלות ועלבונות, ועד שהפך לאורח כבוד בארמונות פאר.
הייתי ברווז מכוער, והפכתי לברבור מפואר, ממש כמוהם, אמר בליבו.
באותו קיץ כתב אנדרסן נוסח ראשון של סיפור שקרא לו תחילה הברבור, ואחר כך הברווזון המכוער. בסיפור נתן אנדרסן ביטוי ספרותי נוגע ללב ללעג ולהשפלה שחווה בצעירותו, ולאושרו על המפנה המופלא ששינה את חייו. הברווזון המכוער היה לאחד הסיפורים המוכרים והאהובים ביותר על ילדים ועל מבוגרים, בעולם כולו.
בגדי המלך החדשים
בימי הביניים, לפני מאות שנים, הופיע קובץ סיפורים שנכתבו בידי הנסיך הספרדי דון חואן מנואל,
על בסיס ספרות יהודית וערבית. ביניהם היה סיפור על שלושה נוכלים שבאו אל מלך מוסלמי וספרו לו שהם יודעים לארוג אריג מיוחד במינו, שרק בן אמיתי לאביו יוכל לראותו. המלך,שלא היה בנו האמיתי של המלך הקודם, חשש שמא יתגלה הדבר והוא יאבד את ממלכתו. משום כך פחד להודות שאינו רואה דבר.
וכך, יצא לרחוב ביום חג, רכוב על סוסו, לכאורה לבוש בבגד שהיה עשוי מן האריג המיוחד, ולמעשה ערום, עד שניגש אליו סייס כושי ואמר: הוד מלכות! אחת היא לי אם תחשוב שאני בנו של אבי, או בנו של אדם אחר, ולכן אומר לך בגלוי: אתה רוכב ערום! הנס כריסטיאן אנדרסן קרא את הסיפור, שמצא חן בעיניו, וסיפר אותו מחדש, בסגנונו המיוחד. הוא שינה אותו, הוסיף וגרע, ובאמצעותו לעג לאנשים, שמוכנים להעמיד פנים, להשלות את עצמם, לוותר על האמת, ולהתנהג כמו שמצפים מהם, ובלבד שלא ייחשבו לטיפשים. ביקורת דומה על התנהגות בני האדם מתח אנדרסן בסיפור 'הזמיר'.