: שאלות ותשובות
על אוריאל אופק מאת רעיתו, בינה:
אוריאל אופק נולד בשכונת בורוכוב, היום בגבעתיים ונופי ילדותו ומאורעות הימים ההם ליוו אותו כל חייו. הוא הבין שהעולם משתנה ונופי הילדות השוממים ולעתים מפחידים אפילו, נהפכים לשכונות בתים וכבישים, אבל ביקש להנציח את החוויות המיוחדות שעברו הוא וחבריו וגם עשה זאת בספרים 'שבע טחנות ועוד תחנה', 'אין סודות בשכונה', 'חמש דקות פחד' ו'איפה טמונות התמונות'. עוד ספרים רבים אחרים כתב אוריאל לילדים, כי בעצם, הוא רק גדל והשכיל, אך בנשמתו נותר ילד, ילד נחמד מאד. לא תמצאו בספריו מלים גסות, או מעשים אכזריים וקשים. הוא היה אדם טוב וביקש להשרות את הטוב סביבו. כשסיים אוריאל את גמנסיה הרצליה בתל אביב, התגייס לפלמ'ח ושירת בגדוד הששי כחובש גדודי. הוא השתתף בקרבות ליל הגשרים, בכיבוש הקסטל, בשיירות לירושלים ולגוש עציון וגם בשיירת נבי דניאל המפורסמת. אוריאל נפל בשבי הלגיון הערבי כשהיה בקיבוץ משואות יצחק מטעם הפלמ'ח וישב במחנה השבי עד השחרור הסופי, בשנת 1949. את החוויות האלה כתב בספרו 'מעוז עציון' וכן בספר 'שבלים בקנה'. את חוויותיו מפיצוץ הגשרים כתב בספר 'ליל הגשרים' אוריאל נבחר, על ידי מפקד הל'ה דני מס, להיות אחד החובשים בפלוגת הל'ה שיצאו לעזרת גוש עציון, כששהה במפקדת הפלמ'ח בקרית ענבים, אבל בחור בשם דוד ט'ש מכפר מל'ל, ביקש להתחלף אתו, כדי שיוכל לקבל חופשה ל 'עזרת הורים' אחרי שיחזור... וכך הרגיש אוריאל שהוא חב את חייו לחבריו והתמיד בהנצחת הנופלים מיום שחזר ארצה מהשבי ועד יומו האחרון. אבל את עיקר זמנו הקדיש לחקר ספרות הילדים בארץ ובעולם, לתרגום ממיטב ספרות העולם לילדי ישראל וכן לעריכת ספרים וכמובן, לכתיבה. הוא קיבל את פרס אנדרסן לספרות ילדים ואת רשימת העבודות שלו אפשר לקרוא בערך עליו, בלקסיקון אופק לספרות ילדים. אחד הסיפורים המיוחדים על אוריאל, הוא סיפור שהייתו עם הפצועים שפונו מגוש עציון על ידי חיילי הלגיון הערבי לבית לחם. במשך חודש ימים לא ידע הישוב בארץ מי מאנשי הגוש ולוחמיו נותר בחיים, מי נפצע ומי איננו עוד. חודש ימים אחרי השהייה במשטרת בית לחם, הצטווה אוריאל להכין רשימה של כל הפצועים. הוא הכין את הרשימה ואת עצמו לא כלל בה, כי לא היה פצוע. השבויים הבריאים ששהו במשטרת חברון, לא רשמו אותו, כי הוא לא היה ביניהם וכך הגיעה הבשורה המרה לארץ מי שאיננו ברשימה - נהרג בקרבות וכך נודע כי אוריאל אופק נהרג בקרבות גוש עציון. המשפחה ההמומה סירבה להאמין ובאמת, כעבור עוד ששה שבועות, כששוחררו הבנות והפצועים קשה, הסתברה האמת המשמחת. בשנת 1973 חלה אוריאל במחלת דם קשה, אך נלחם בה משך ארבע עשרה שנים טובות ופוריות. בשנת 1987 הלך מאתנו והוא בן ששים שנה בלבד.
אוריאל אופק נולד בשכונת בורוכוב, היום בגבעתיים ונופי ילדותו ומאורעות הימים ההם ליוו אותו כל חייו. הוא הבין שהעולם משתנה ונופי הילדות השוממים ולעתים מפחידים אפילו, נהפכים לשכונות בתים וכבישים, אבל ביקש להנציח את החוויות המיוחדות שעברו הוא וחבריו וגם עשה זאת בספרים 'שבע טחנות ועוד תחנה', 'אין סודות בשכונה', 'חמש דקות פחד' ו'איפה טמונות התמונות'. עוד ספרים רבים אחרים כתב אוריאל לילדים, כי בעצם, הוא רק גדל והשכיל, אך בנשמתו נותר ילד, ילד נחמד מאד. לא תמצאו בספריו מלים גסות, או מעשים אכזריים וקשים. הוא היה אדם טוב וביקש להשרות את הטוב סביבו. כשסיים אוריאל את גמנסיה הרצליה בתל אביב, התגייס לפלמ'ח ושירת בגדוד הששי כחובש גדודי. הוא השתתף בקרבות ליל הגשרים, בכיבוש הקסטל, בשיירות לירושלים ולגוש עציון וגם בשיירת נבי דניאל המפורסמת. אוריאל נפל בשבי הלגיון הערבי כשהיה בקיבוץ משואות יצחק מטעם הפלמ'ח וישב במחנה השבי עד השחרור הסופי, בשנת 1949. את החוויות האלה כתב בספרו 'מעוז עציון' וכן בספר 'שבלים בקנה'. את חוויותיו מפיצוץ הגשרים כתב בספר 'ליל הגשרים' אוריאל נבחר, על ידי מפקד הל'ה דני מס, להיות אחד החובשים בפלוגת הל'ה שיצאו לעזרת גוש עציון, כששהה במפקדת הפלמ'ח בקרית ענבים, אבל בחור בשם דוד ט'ש מכפר מל'ל, ביקש להתחלף אתו, כדי שיוכל לקבל חופשה ל 'עזרת הורים' אחרי שיחזור... וכך הרגיש אוריאל שהוא חב את חייו לחבריו והתמיד בהנצחת הנופלים מיום שחזר ארצה מהשבי ועד יומו האחרון. אבל את עיקר זמנו הקדיש לחקר ספרות הילדים בארץ ובעולם, לתרגום ממיטב ספרות העולם לילדי ישראל וכן לעריכת ספרים וכמובן, לכתיבה. הוא קיבל את פרס אנדרסן לספרות ילדים ואת רשימת העבודות שלו אפשר לקרוא בערך עליו, בלקסיקון אופק לספרות ילדים. אחד הסיפורים המיוחדים על אוריאל, הוא סיפור שהייתו עם הפצועים שפונו מגוש עציון על ידי חיילי הלגיון הערבי לבית לחם. במשך חודש ימים לא ידע הישוב בארץ מי מאנשי הגוש ולוחמיו נותר בחיים, מי נפצע ומי איננו עוד. חודש ימים אחרי השהייה במשטרת בית לחם, הצטווה אוריאל להכין רשימה של כל הפצועים. הוא הכין את הרשימה ואת עצמו לא כלל בה, כי לא היה פצוע. השבויים הבריאים ששהו במשטרת חברון, לא רשמו אותו, כי הוא לא היה ביניהם וכך הגיעה הבשורה המרה לארץ מי שאיננו ברשימה - נהרג בקרבות וכך נודע כי אוריאל אופק נהרג בקרבות גוש עציון. המשפחה ההמומה סירבה להאמין ובאמת, כעבור עוד ששה שבועות, כששוחררו הבנות והפצועים קשה, הסתברה האמת המשמחת. בשנת 1973 חלה אוריאל במחלת דם קשה, אך נלחם בה משך ארבע עשרה שנים טובות ופוריות. בשנת 1987 הלך מאתנו והוא בן ששים שנה בלבד.