ישראל לרמן : שאלות ותשובות
לאיזו משפחה נולדת?
נולדתי בפולין בשנת 1923 בעיר קוסוב לאמי, ציפורה לבית ויינר ולאבי שהיה מוסמך לרבנות, אבל לפרנסתו עבד כטכנאי שיניים. סבי הגאון רבי ישראל לרמן היה אב'ד קוסוב והגליל ואני נקרא על שמו. שורשי משפחתי מגיעים לרבי ישעיהו הלוי הורביץ מפראג בשנת 1540 הידוע בכיניו 'השל'ה הקדוש' על שם ספרו 'שני לוחות הברית'.
איזו ילדות היתה לך?
עליתי ארצה בגיל שנתיים, עם הורי והשתכנו בעכו, שם עסקה אמי ברפואת שיניים ואבי עבד לצידה. בעכו הלכתי לגן הילדים ונולד אחי דוד. בפרוץ המאורעות של שנת 1929 ברחו היהודים מעכו מפחד הערבים ועברנו לגור בצריף עץ בשכונת נשר. ב'מאורעות' של אותה שנה ניסו הערבים של באלד-א-שייך השכנה לפרוץ לשכונה שלנו והילדים והנשים עברו להתגורר במשך מספר שבועות בתחומי בית החרושת למלט. בנשר נולד אחי הצעיר חגי , שלימים נהרג במלחמת השחרור. גדלתי בתקופה של טרום מדינה כאשר הישוב היהודי בארץ מנה כחצי מיליון נפש, כולם התחילו לבנות חיים חדשים ולא היה ממי ללמוד ואין תקדים של בניית שכונת פועלים על חוקיה ועל מחויובותיה. אצלנו בשכונה לא היה לא סבא ולא סבתא וכאשר הגיעה סבתא אחת מחוץ לארץ, הלכו כל הילדים לראות מה זה סבתא. בהתחלה היינו מביאים מים מהבאר ומאירים את הלילות בעששיות נפט ונוסעים בעגלות ובמהירות העולם השתנה. מושכים צינורות מהבריכה ויש מים מברז, מקימים עמודים ומותחים חוטי חשמל לתוך הצריפים ויש אור ומגיעים אוטובוס אחד ושני והנהגים רבים על הנוסעים , ואני גדלתי לתוך המהפך הטכנולוגי הזה. והמסעיר מכל ועוצר נשימה היה המהפך המדיני, מאין מדינה למדינה. בילדותי,. אני זוכר, היתה אצלנו בצריף ישיבת ועדת הביטחון ודנו בה כיצד להטיל מס ביטחון על כל תושב על מנת לקנות רובה צבאי ומספר כדורים ש'ההגנה' הצליחה להבריח מחוץ לארץ. והנה קמו חצי מיליון יהודים לקנות להם מולדת מול הקמים לגרשם מכאן. ופתאום יש לנו מדינה וכנסת וממשלה וצבא.
איך היגעת לכתיבה?
בנעורי קראתי ספרים רבים על ארועים שהתרחשו פעם אחת בחייו של עם . כעבור שנים חשבתי שגם אני חוויתי בחיי מאורעות חד פעמיים בקורות עמנו ותהיתי אם אני מסוגל לכתוב על כך. הרהרתי ברגעים ההסטוריים שהייתי עד להם וחשבתי שאולי אנסה לתת ביטוי לתקופה, כפי שחוויתי אותה. לקחתי מחברת והתחלתי לכתוב. כשגמרתי ,שלחתי את כתב היד להוצאה אחת שהחזירה לי אותו ואחר כך לשנייה והם החזירו אותו בהערה שאין גיבור מרכזי לסיפור. קראתי שנית את כתב היד לאור הביקורת והבנתי שהםלא הבחינו שהגיבור המרכזי הוא התקופה המסופרת והחלטתי על ניסיון אחרון. שלחתי את כתב היד להוצאת 'עם עובד' והוא נפל למזלי בידי העורך של ספרי הנוער המשורר ט. כרמי שהוציא לאור את ספרי הראשון 'כל השבט הזה' שזכה בפרס מטעם סמינר 'אורנים'. כרמי המריץ אותי לכתוב ועשיתי לקבע לכתוב אחריי שעות עבודתי במפעל המלט 'נשר.' ברבות הימים הרגשתי כמה חשוב הוא העורך שמלווה אותך עם ספריך . זכור לי גם היחס המיוחד מצד מנהל הוצאת 'עם עובד' אליעזר פרי. כמו כן זכיתי ליחס טוב מצד נירה הראל שהייתה עורכת בהוצאה.
כיצד אתה נותן שמות לספרים?
בספרי הראשון 'כל השבט הזה', כאשר כתבתי את המשפט הזה בדף השלישי, ידעתי שזה יהיה השם. הוא התאים למשפחה שתיארתי, לשכונה ולכל הישוב היהודי בארץ. כל שכונה וישוב היו כמו שבט שצריך לארגן את חייו. כל הישוב היהודי בארץ, שמנה חצי מיליון נפשות.היה למעשה שבט אחד. שם הספר 'המורה שלנו חברמן' ניתן על ידי עורך עיתון הילדים 'הארץ שלנו' יעקב אשמן. הסיפור הופיע בהמשכים בעיתון ושמו המקורי היה 'היית לנו מורה טוב' אבל אשמן שכנע אותי לתת לו שם יותר מושך. כרמי, עורך הספר 'דרבנות ליגאל' העיר שניקוד המילה צריך להיות דרבונות ולא דרבנות, אמרתי לו: עזוב, אנחנו הילדים קוראים להם דרבנות. וכך נשאר.
למה סיפרת שיגאל מת?
בתחילת הספר 'דרבנות ליגאל' כתבתי שליגאל קרה מקרה נורא, ולתומי חשבתי שהוא יפצע או יקטעו לו רגל או יד, כי לצאת בריא ושלם ממלחמת השחרור הוא לא יכול היה. בעיניי הוא סימל את הדור הזה שהמלחמה עשתה בהם הרג נורא. אחוז אחד מהנוער נפל בקרבות!! תעשו חשבון - אם מדינת ישראל היתה יוצאת היום למלחמה ואחוז אחד של הנוער היה נהרג, איזה מספר נורא היה זה. חשבתי שיגאל המוצלח יהיה הגיבור שלי בהמשך הכתיבה, אבל באמצע הספר הרגשתי שהוא דורש את מותו. התווכחתי איתו, ממש ביקשתי ממנו: אל תמות לי אחי האהוב, יש לי תוכניות לגביך. אבל יגאל ביקש את מותו שבא בפתאומיות בסוף הספר. כאשר שאלתי את עצמי מה קרה פה? התברר לי שאם יגאל מסמל בעיניי את הדור של מלחמת השחרור, הוא לא יכול היה שלא למות, כמו רבים וטובים מבניי הדור הזה.
אתה זוכר מקרה שקושר את הספרים שלך למציאות?
בספר 'המכונית של ירון' סיפרתי כיצד חבורת ילדים בונה מכונית מגרוטאות ומהנדס שכן עוזר להם בשרטוט תוכנית ועצות מעשיות. כאשר הם מסיימים את בניית המכונית ונוסעים נסיעת מבחן על הכביש עוצר אותם שוטר ומבקש מהם רשיונות. הילדים נכנסים ללחץ ואז השוטר מציע להם לנסוע במכונית שלהם בשדות ובוואדי, שם אין שוטרים. כאשר קיבלתי את הספר המודפס קראתי בעיתון, שהילד ירון בלנק מגבעת עדה בנה מכונית והמשטרה החרימה אותה. התמלאתי פליאה וכעס. לקחתי עותק של הספר ושלחתי אותו לירון בגבעת עדה. . כעבור כשבועיים קיבלתי תשובה מירון: שלום ישראל, המשטרה החזירה לי את המכונית בתנאי שלא אסע על הכביש.
באילו פרסים ספרותיים זכית?
ספרות ילדים נוער מטעם סמינר אורנים. עיטור אנדרסן. פרס ספרות ילדים ונוער של אניברסיטת חיפה. פרס זאב על מפעל חיים.
נולדתי בפולין בשנת 1923 בעיר קוסוב לאמי, ציפורה לבית ויינר ולאבי שהיה מוסמך לרבנות, אבל לפרנסתו עבד כטכנאי שיניים. סבי הגאון רבי ישראל לרמן היה אב'ד קוסוב והגליל ואני נקרא על שמו. שורשי משפחתי מגיעים לרבי ישעיהו הלוי הורביץ מפראג בשנת 1540 הידוע בכיניו 'השל'ה הקדוש' על שם ספרו 'שני לוחות הברית'.
איזו ילדות היתה לך?
עליתי ארצה בגיל שנתיים, עם הורי והשתכנו בעכו, שם עסקה אמי ברפואת שיניים ואבי עבד לצידה. בעכו הלכתי לגן הילדים ונולד אחי דוד. בפרוץ המאורעות של שנת 1929 ברחו היהודים מעכו מפחד הערבים ועברנו לגור בצריף עץ בשכונת נשר. ב'מאורעות' של אותה שנה ניסו הערבים של באלד-א-שייך השכנה לפרוץ לשכונה שלנו והילדים והנשים עברו להתגורר במשך מספר שבועות בתחומי בית החרושת למלט. בנשר נולד אחי הצעיר חגי , שלימים נהרג במלחמת השחרור. גדלתי בתקופה של טרום מדינה כאשר הישוב היהודי בארץ מנה כחצי מיליון נפש, כולם התחילו לבנות חיים חדשים ולא היה ממי ללמוד ואין תקדים של בניית שכונת פועלים על חוקיה ועל מחויובותיה. אצלנו בשכונה לא היה לא סבא ולא סבתא וכאשר הגיעה סבתא אחת מחוץ לארץ, הלכו כל הילדים לראות מה זה סבתא. בהתחלה היינו מביאים מים מהבאר ומאירים את הלילות בעששיות נפט ונוסעים בעגלות ובמהירות העולם השתנה. מושכים צינורות מהבריכה ויש מים מברז, מקימים עמודים ומותחים חוטי חשמל לתוך הצריפים ויש אור ומגיעים אוטובוס אחד ושני והנהגים רבים על הנוסעים , ואני גדלתי לתוך המהפך הטכנולוגי הזה. והמסעיר מכל ועוצר נשימה היה המהפך המדיני, מאין מדינה למדינה. בילדותי,. אני זוכר, היתה אצלנו בצריף ישיבת ועדת הביטחון ודנו בה כיצד להטיל מס ביטחון על כל תושב על מנת לקנות רובה צבאי ומספר כדורים ש'ההגנה' הצליחה להבריח מחוץ לארץ. והנה קמו חצי מיליון יהודים לקנות להם מולדת מול הקמים לגרשם מכאן. ופתאום יש לנו מדינה וכנסת וממשלה וצבא.
איך היגעת לכתיבה?
בנעורי קראתי ספרים רבים על ארועים שהתרחשו פעם אחת בחייו של עם . כעבור שנים חשבתי שגם אני חוויתי בחיי מאורעות חד פעמיים בקורות עמנו ותהיתי אם אני מסוגל לכתוב על כך. הרהרתי ברגעים ההסטוריים שהייתי עד להם וחשבתי שאולי אנסה לתת ביטוי לתקופה, כפי שחוויתי אותה. לקחתי מחברת והתחלתי לכתוב. כשגמרתי ,שלחתי את כתב היד להוצאה אחת שהחזירה לי אותו ואחר כך לשנייה והם החזירו אותו בהערה שאין גיבור מרכזי לסיפור. קראתי שנית את כתב היד לאור הביקורת והבנתי שהםלא הבחינו שהגיבור המרכזי הוא התקופה המסופרת והחלטתי על ניסיון אחרון. שלחתי את כתב היד להוצאת 'עם עובד' והוא נפל למזלי בידי העורך של ספרי הנוער המשורר ט. כרמי שהוציא לאור את ספרי הראשון 'כל השבט הזה' שזכה בפרס מטעם סמינר 'אורנים'. כרמי המריץ אותי לכתוב ועשיתי לקבע לכתוב אחריי שעות עבודתי במפעל המלט 'נשר.' ברבות הימים הרגשתי כמה חשוב הוא העורך שמלווה אותך עם ספריך . זכור לי גם היחס המיוחד מצד מנהל הוצאת 'עם עובד' אליעזר פרי. כמו כן זכיתי ליחס טוב מצד נירה הראל שהייתה עורכת בהוצאה.
כיצד אתה נותן שמות לספרים?
בספרי הראשון 'כל השבט הזה', כאשר כתבתי את המשפט הזה בדף השלישי, ידעתי שזה יהיה השם. הוא התאים למשפחה שתיארתי, לשכונה ולכל הישוב היהודי בארץ. כל שכונה וישוב היו כמו שבט שצריך לארגן את חייו. כל הישוב היהודי בארץ, שמנה חצי מיליון נפשות.היה למעשה שבט אחד. שם הספר 'המורה שלנו חברמן' ניתן על ידי עורך עיתון הילדים 'הארץ שלנו' יעקב אשמן. הסיפור הופיע בהמשכים בעיתון ושמו המקורי היה 'היית לנו מורה טוב' אבל אשמן שכנע אותי לתת לו שם יותר מושך. כרמי, עורך הספר 'דרבנות ליגאל' העיר שניקוד המילה צריך להיות דרבונות ולא דרבנות, אמרתי לו: עזוב, אנחנו הילדים קוראים להם דרבנות. וכך נשאר.
למה סיפרת שיגאל מת?
בתחילת הספר 'דרבנות ליגאל' כתבתי שליגאל קרה מקרה נורא, ולתומי חשבתי שהוא יפצע או יקטעו לו רגל או יד, כי לצאת בריא ושלם ממלחמת השחרור הוא לא יכול היה. בעיניי הוא סימל את הדור הזה שהמלחמה עשתה בהם הרג נורא. אחוז אחד מהנוער נפל בקרבות!! תעשו חשבון - אם מדינת ישראל היתה יוצאת היום למלחמה ואחוז אחד של הנוער היה נהרג, איזה מספר נורא היה זה. חשבתי שיגאל המוצלח יהיה הגיבור שלי בהמשך הכתיבה, אבל באמצע הספר הרגשתי שהוא דורש את מותו. התווכחתי איתו, ממש ביקשתי ממנו: אל תמות לי אחי האהוב, יש לי תוכניות לגביך. אבל יגאל ביקש את מותו שבא בפתאומיות בסוף הספר. כאשר שאלתי את עצמי מה קרה פה? התברר לי שאם יגאל מסמל בעיניי את הדור של מלחמת השחרור, הוא לא יכול היה שלא למות, כמו רבים וטובים מבניי הדור הזה.
אתה זוכר מקרה שקושר את הספרים שלך למציאות?
בספר 'המכונית של ירון' סיפרתי כיצד חבורת ילדים בונה מכונית מגרוטאות ומהנדס שכן עוזר להם בשרטוט תוכנית ועצות מעשיות. כאשר הם מסיימים את בניית המכונית ונוסעים נסיעת מבחן על הכביש עוצר אותם שוטר ומבקש מהם רשיונות. הילדים נכנסים ללחץ ואז השוטר מציע להם לנסוע במכונית שלהם בשדות ובוואדי, שם אין שוטרים. כאשר קיבלתי את הספר המודפס קראתי בעיתון, שהילד ירון בלנק מגבעת עדה בנה מכונית והמשטרה החרימה אותה. התמלאתי פליאה וכעס. לקחתי עותק של הספר ושלחתי אותו לירון בגבעת עדה. . כעבור כשבועיים קיבלתי תשובה מירון: שלום ישראל, המשטרה החזירה לי את המכונית בתנאי שלא אסע על הכביש.
באילו פרסים ספרותיים זכית?
ספרות ילדים נוער מטעם סמינר אורנים. עיטור אנדרסן. פרס ספרות ילדים ונוער של אניברסיטת חיפה. פרס זאב על מפעל חיים.