דן כבר לא אוהב ספרים

בשנת 2000 כתבתי רקוויאם לספריית 'דן חסכן', שהתפרסם בכתב העת 'עולם קטן'בהוצאת מרכז ימימה בבית ברל והוצאת עם עובד, תחת הכותרת: דן כבר לא חסכן. עשר שנים חלפו וקמפיין נמרץ גילה לי ש'דן חסכן' קם לתחייה. תקווה לחידוש הספרייה הנושאת את שמו הרנינה לרגע  את לבי, אבל נגוזה עד מהרה. 'דן חסכן' החדש אמנם חי וקיים, צבעוני, רענן ותלת מימדי, והוא רץ וקופץ וצוחק עם ילדים, 
אלא שהוא כבר לא אוהב ספרים.

להלן אותו רקוויאם:

לא, זה איננו מחקר על ספריית 'דן חסכן' של 'עם עובד' ולא סיכום מלומד על חשיבותה. זהו רקוויאם קטן למי שלא זכתה עדיין להתייחסות רצינית בהקשר לחיי התרבות והספרות בארץ ואולי אף לא תזכה לכך לעולם, משום שהייתה בסך הכל סדרת ספרי קריאה לנוער. אני רוצה להיפרד מסדרה מפוארת של ספרי קריאה שהייתה חלק מהרפרטואר התרבותי של מאות אלפי ילדים קוראים באתר, להיזכר בספרים, להתרפק על הזכרונות. אני מבקשת גם לפרוע חוב של כבוד לאברהם הסמן ז'ל, 'אבי הספרייה', וכן לכותבים ולמתרגמים שהעניקו לילדים קוראי עברית אינספור שעות של הנאה ועניין, שפתחו להם פתח אל ספרות איכותית מישראל ומהעולם ויצרו תשתית לתרבות הקריאה שצמחה בארץ. 

העורך הראשון של ספריית 'דן חסכן' היה המשורר ט.כרמי, העורך השני היה הסופר חיים באר ובחלקי נפל הכבוד להיות העורכת האחרונה. עיון ב164 הספרים שראו אור בספריית 'דן חסכן' במרוצת למעלה משלושים שנות חייה, משקף מטבע הדברים לא רק את הטעם הספרותי, את תחומי העניין ואת ההעדפות של עורכיה, כי אם גם את השינויים שחלו במרוצת השנים בהגדרה המול'ית של ספר קריאה טוב לנוער.
מיומה הראשון של הספרייה ועד יומה האחרון יצאו בה ספרי מקור וספרים מתורגמים כאחד. השפות מהן תורגמו הספרים היו רוסית, שוודית, גרמנית, אנגלית, ואחרות. ההבדל המובהק בין ספרים המתורגמים מהשנים הראשונות ובין אלה מהשנים האחרונות לא היה בתוכן ולא ברמה הספרותית, כי אם בלשון. טקסט שנחשב בזמנו לכזה שכתוב 'בשפה יפה', נחשב בימינו לטקסט מליצי ובלתי קריא. (דוגמאות אינן מצוטטות) 

עניינים נוספים שהשתנו במרוצת הזמן נוגעים לעיצובם של הספרים, לאיורים, לכריכות, לסוג האות ולשימוש בניקוד. בשנותיה הראשונות של הספרייה היו הספרים מנוקדים, האות הייתה קטנה והשורות צפופות. מרבית הספרים כללו רישומים בשחור לבן. אט אט חלו שינויים בכל מרכיבי החזות החיצונית של הספרים, למעט הפורמט שנותר כמות שהוא. הניקוד הוסר, הרישומים נעלמו, האות גדלה ,המרווחים בין השורות גדלו והכריכות הקשות פינו מקום לכריכות רכות. 

מאחורי השינויים עמדו שיקולים מוליי'ם שהושפעו מגורמים חיצוניים שונים, שיווקיים, חינוכיים, ואחרים, בעוד שעל עצם בחירת הספרים השפיעו טעמם של עורכי הספרייה וההיצע הספרותי שעמד לרשותם.
תופעה שחזרה על עצמה לאורך התקופה כולה הייתה נוכחותם הבולטת של כמה סופרים שכל אחד מהם פרסם בספרייה כמה וכמה ספרים, ביניהם אסטריד לינדגרן, בנימין טנא, ראסל סטנארד וישראל לרמן.
מעלילות הגבורה של ימי טרום המדינה ועד הרפתקאות מדעיות בחלל, מישראל החמה עד שוודיה הקרה, המריאו הקוראים הצעירים על כנפי דמיונום הפורה של הסופרים, ביניהם כאלה שכותבים בעיקר למבוגרים, כמו עמוס עוז, רות אלמוג ודן צלקה. 

אלא שעם הזמן חלו שינויים בחברה בכלל והעדפות הנוער בפרט, שינויים שנתנו את אותותיהם בצביונה של המול'ות לסוגיה, בתחום ספרי הנוער בכלל ובספריית 'דן חסכן' בפרט. הזמן המוקדש לקריאה הלך והצטמצם, המדיה האלקטרונית - מחשבים, טלוויזיה, אינטרנט, החלו לנגוס בזמן הפנוי של הנוער והספרים נדחקו לקרן זווית. מרבית החוסכים אבדו עניין בהם והספרייה הלכה והתכווצה, עד שנסגרה כליל. וכל שנותר הוא להבטיח שלא תישכח. 

נירה הראל

(רשימת כל ספרי 'דן חסכן' מופיעה במאמר המקורי)