צייר: ריו צ'ה סו
הלחין: שין דונג-יל
צלטנר ספרים 2016
32 עמוד
אילו הופיעו מילים בספר המצויר הזה, קרוב לוודאי שהרשימה הייתה נפתחת בציטוט; אלא שהמטרייההצהובה מוותר על המילה הכתובה ומספר את עצמו באמצעות איורים. המאייר ריו צ'ה סו מספר ש'ביום גשום לפני חמש עשרה שנים, בעודי מלמד ציור, התבוננתי דרך החלון בתלמידים המגיעים לבית הספר כשבידיהם המטריות שלהם. הייתי מוקסם מהמראה, וכך נולד הרעיון של המטרייה הצהובה'.
בכפולה הראשונה, שבה המאייר משקיף על העולם מלמעלה, נראים בית אחד העומד בסמטה צרה ומטריה צהובה פתוחה המסתירה את מי שאוחז בה. צבעי האיור פסטליים ושקטים מאוד - אפור, תכלת וחום לגוניהם - יש בו יותר רמזים עמומים מאשר פרטים ברורים, וחופת המטרייה בצהוב עליז מושכת מיד את העין. בכפולה הבאה נראים המשך הסמטה ורמז לבית נוסף, ויש בה שתי מטריות: תכולה לצד הצהובה. שניים הולכים!
הכפולה השלישית ממשיכה ומעשירה את מראה הרחוב ומציגה שלוש מטריות: צהובה ותכולה זו לצד זו, והנה גם אדומה מצטרפת. מי הולך? לאן הולכים? בכל כפולה מצטרפת מטרייה בצבע עז - כחול, כתום, ירוק, סגול, ורוד פוקסיה ואחרים. מה שמשתנה הוא המרחק של המאייר מן המטריות ומערך המטריות במסלול ההליכה, וכן מתרבים הפרטים הרומזים על מזג האוויר, על אופייה המשתנה של הדרך ועל היעד.
העמימות באיורים היפים (מזכירים לעתים את האמנות האנתרופוסופית), שנוצרה במשיחות מברשת רחבות, מרגיעה את העין הצעירה ופועלת כגריין לשיחה, לשאלות או לחשיבה; מי מחזיק במטרייה הצהובה? איך הוא או היא נראים? לאן הם הולכים? מי חבר של מי? איך הם יודעים לאן ללכת? מי בחר להם את המטריות? הם מפחדים ללכת ברחוב לבדם? איזו מטרייה אני רוצה לעצמי? למה?
הספר, שכיתוב על הכריכה מציין שיצא ב'מהדורה מוגבלת', כולל גם תקליטור המשמיע את הנעימות המלוות את הדפדוף, מילים בקוריאנית בתעתיק עברי לשיר הנושא המלווה את הספר, תרגום שיר הנושא לעברית, הוראות להכנת למטריות ומגפיים מקרטון לתיאטרון אצבעות, ולקט שאלות לפיתוח שיח בזמן ההתבוננות בסיפור.
המאייר ריו צ'ה סו נולד בקוריאה, התמחה בציורי שמן והוא בעל תאר שני בחינוך לאמנות. בחמש השנים שבהן לימד ציור ביקש להתגבר על המגבלות ועל השמרנות שבחינוך הקונבנציונאלי. לדבריו, 'ראיתי רק תמונה של מטריות צבעוניות מתנועעות, וחשבתי שהילדים האלה מנסים לומר שהם שווים למרות ההבדלים ביניהם. זה בדיוק מה שרציתי לומר כאן בספר'.
המטריה הצהובה הוא ספר אסתטי מאוד, מושך מאוד, שבתיווך נינוח וסבלני עשוי להביא להבשלתם של אין-ספור סיפורים אישיים או דמיוניים אצל הילדים המתבוננים, תלמידי גן או בית ספר. הספר נבחר על ידי ה- New York Times Magazine כאחד הספרים המאוירים הטובים ביותר לילדים, וזכה בין היתר בפרס ארגון IBBY (International Board on Books for Young People, ארגון שוויצרי הפועל לקירוב ילדים לספרים ולקריאה) - לספר הטוב ביותר לילדים עם צרכים מיוחדים'.
הרהור על בחירה: על הכריכה, מעל השם המטרייה הצהובה, מופיעים סימנים העשויים להיות אותיות בשפה הקוריאנית -
אם יש סיבה להצגת הסימנים - מדוע אין הספר מגלה לקוראים הצעירים מהי? מדוע אינו מספק מידע או הסבר?
המטרייה הצהובה מתאים לבני שנתיים ומעלה, ולמבוגרים שאִתָם (גם כשהם בלעדיהם...)
נירה לוין