הלקחנים

 
כתבה: מרי נורטון
מאנגלית: יואב אבני
איורים: בתיה קולטון
מודן, אוקיינוס 2016, בסדרה 'הרפתקה - סופרים מתרגמים קלאסיקה'
166 עמוד, מנוקד

'כמו שאני רואה את העניין' אמרה הוֹמִילִי, 'ורק עכשיו אני מבינה את זה - אם היה לך בן, היית כבר מצרף אותו ללקיחה, נכון? אז אין לך בן, יש לך אָרִיאֶטִי. ונניח שמשהו יקרה לך או לי, מה יהיה אתה אם היא לא תלמד לקחת?'
פּוֹד השפיל מבט אל ברכיו. 'כן,' אמר לאחר רגע, 'אני מבין למה את מתכוונת.'
'וזה יכניס לה קצת עניין ויפסיק את הציפייה הזו.'
'ציפייה למה?'
'לשמים כחולים ולעשב ולכל אלה.' 

משפחה של אנשים זעירים - זוג לקחנים ובתם - התגוררה משך שנים בסתר תחת הרצפה שעליה ניצב האורלוגין בבית כפרי באנגליה. הם ניהלו משק בית מושלם תחת קרשי הרצפה, ואת חפציהם לקחו לעצמם (לאמתו של דבר פשוט 'סחבו') מחדרי הבית בתחבולות שונות. אצבעון שימש להם דוּד, ממחטה שימשה מפת שולחן, תפוח אדמה שגלגלו מהמזווה שימש אותם ימים ארוכים, וחפצים שהצליחו להגניב למשכנם היו להם לחומרי גלם להתקנת רהיטים. הלקחנים האמינו שעוד רבים כמותם חיים במקומות אחרים, אבל כבר זמן רב שלא שמעו מבני מינם. לשיטתם, 'בני האדם קיימים רק כדי לעשות את העבודות הבזויות - עבדים ענקיים שנוצרו לשימושם' ונועדו לספק את מחסורם, ומכיוון שלא עזבו את ביתם היו משוכנעים שנותרו בעולם רק 'ענקים' מעטים. 
ילד ששהה באותו בית לצורך החלמה הבחין יום אחד באבי המשפחה, בשעה שהלא עסק ב'לקיחות'. כשחזר למשפחתו סיפר על כך לאחותו, והיא היא, זו שבגרה להיות הגברת מיי, דיירת משנה אצל משפחה לונדונית - מספרת על הלקחנים לבתם הקטנה של בעלי הבית. 

המפגש הלא צפוי בין הילד החולה לאבי משפחת הלקחנים סימֵן אסון מתקרב; לקחנים ש'ראו' אותם - נאלצו להגר; לנטוש מאחור כל מה שצברו, לצאת חסרי הגנה אל העולם שבו כל ציפור מאיימת על שלומם ולהתחיל חיים חדשים. אבל קודם למשבר נוצרה ידידות-שבגניבה בין אריאטי, הילדה ממשפחת הלקחנים - סקרנית ודעתנית ושוחרת אמת - לבין הילד החולה, שהגילוי מציל אותו מבדידותו וממלא אותו בשמחת הנדיבות. 

מרי נורטון אינה מניחה לקוראים לאטום את אוזניהם הביקורתיות. לאורך הסיפור היא משמרת שתי קריאות אפשריות: היא בונה את הסיפור בהתאם להסכם הלא-כתוב בין הכותב לקורא, כסיפור ריאליסטי שחלקיו הפנטסטיים התרחשו במציאות שבין כריכה לכריכה. בו-בזמן, נורטון משמרת את הקריאה המציבה סייגים לקריאה התמימה, וחוזרת ומזכירה נסיבות המחזקות את האפשרות שהדברים התרחשו רק בדמיונו של הילד החולה, שגדל 'בסביבה מלאה במסתורין, קסם ואגדות, משהו שגרם לנו להאמין שהוא מסוגל לראות דברים שאחרים לא ראו' וסיפר מה שראה בדמיונו לאחותו כדי להקניטה; מותו במלחמת העולם סיכל כל סיכוי לשמוע מפיו את האמת. כך מסיים הקורא את הספר בלב מתפעם, נרגש, ודומה שהספקות המפורשים רק מעצימים את תשוקתו להמשיך ולהאמין שהדברים היו גם היו. 

מרי נורטון (1903–1992) הייתה סופרת אנגליה שכתבה לילדים. היא גדלה בבית אחוזה גדול בעיירה לייטון באזרד שבמערב אנגליה, בית שכנראה שימש לה מקור השראה לכתיבת הלקחנים (1952). הספר שזכה להצלחה עצומה עובד לקולנוע ולטלוויזיה וזכה לארבעה המשכים - הלקחנים בשדות, הלקחנים על המים, הלקחנים באוויר ונקמת הלקחנים. שני ספריה הראשונים של נורטון עובדו באולפני וולט דיסני לסרט 'המיטה המעופפת'. 

הלקחנים מתאים לבני שמונה עד אחת עשרה.
נירה לוין