וינסנט ואן גוך

כתבה: לוסי בראונרידג'

איירה: אֵדית קָרון

נוסח עברי: ענת עינהר

צלטנר ספרים 2020, בסדרה 'דיוקן של אומן'

32 עמוד, מנוקד

'וינסנט התחיל לצייר חברים חדשים שפגש בפריז, ובהם סוחרי אומנות ואומנים. אחד מחבריו החדשים היה צייר בשם פול גוגן. גם פול עזב את עבודתו כדי להקדיש את חייו לאומנות.
פול רצה לעבור לאזור כפרי ולצייר שם. וינסנט חשב שזה רעיון נהדר, ושאל את פול אם יוכל להצטרף אליו. וינסנט מילא את התיק שלו בבדי ציור מגולגלים ובצבעים החדשים, הבהירים שלו, ויצא לדרך עם פול.'  

סיפור חייו של וינסנט ואן גוך המסופר כאן מתחיל בשנות בגרותו הראשונות, ומסתיים עם מותו. הספר מציין תחנות מפתח בחייו, החל בעבודתו בגלריה קטנה בעיר הולדתו, עבור במשרת הכומר שקיבל על עצמו בבלגיה והחזרה לאומנות, המעבר לפריז וההיכרות עם האימפרסיוניסטים, החיים באַרְל, האשפוז בבית החולים והבחירה במוות. ברצף האירועים המרכזיים בחיי הצייר יש אזכורים לחוסר יציבות רגשי-נפשי, שתחילתו בדכדוך ובחוסר ביטחון, בספקות ובתחושת בדידות, המשכו בהתקפי טירוף וסופו בהתאבדות.  

הספר מעמיד זה מול זה את הדיכאון והשבירות הנפשית של ואן גוך ואת הצבעוניות הבהירה, האופטימית, המהפנטת לעתים שקורנת מעבודותיו. המאיירת אדית קָרון הנכיחה את הפער הזה כשציירה סצנות – חלקן קשות - בחיי האומן בסגנון כמו-נאיבי, ססגוני ומלא חיים להפליא, ורמזה כך גם על טביעת המכחול הייחודית של ואן גוך, שהוא עצמו כינה 'התעמלות בצבע'. קרון שילבה בחלק מהכפולות אחדים מציוריו המפורסמים ביותר של ואן גוך; בכפולה המציגה איור של שדות הפרחים בסביבת אַרְל משולב הציור 'חמניות', ובכפולה שנראה בה הצייר הצופה בשמי הלילה ממרפסת ביתו משולב הציור 'ליל כוכבים'. הספר חוגג את אמנות הציור ומספק חוויה חזותית לקוראים בכל גיל.     

אחד החלקים הדרמטיים בסיפורו של ואן גוך הוא המעבר מ'הציורים העכורים' כהי הצבעים בתחילת דרכו, דוגמת 'אוכלי הבולבוסים', לסגנון העבודה שנחשף אליו בפריז כשהכיר את האומנים האימפרסיוניסטים. ואן גוך גילה אז את כוחו בתיאור המציאות בצבעוניות עזה, זוהרת-מפזזת ומוארת. ענת עינהר, שכתבה את הנוסח העברי של הסיפור, בחרה לתאר את המפנה בחייו של ואן גוך בסגנון פיוטי: '... זה היה זה הרגע שבו וינסנט הפך מבחור צעיר וביישן לציפור שיר'; האם בני השבע-שמונה, הקוראים הטבעיים של picture books מעוטי טקסט, יבינו את הביטוי המטפורי? ספק.   
גם בחירות סגנוניות אחרות של עינהר עלולות לפגוע בזמינותו של הספר לקוראיו ואינן מתחשבות במאפייני השפה הצפויים אצל קוראים בני שבע-שמונה שירצו לקרוא את הספר בכוחות עצמם: הפסקה השנייה של הסיפור - 'תֵיאוֹ הנחוּש יצא להשיג לו פרנסה במכירת אומנות בפריז. וינסנט השקט והמהורהר חש בטוח בעצמו רק בזמן שעסק ברישומי פחם' – היא עתירת מילים שאינן שגורות בפי ילדים; המשפטים האחרונים בסיפור - 'וינסנט החליט שנמאס לו להרגיש לא טוב [...] במותו שמע את הרחש הענוג של עלי התירס, שבחייו העניק לו כל כך הרבה שמחה והשראה' לוקים  בעמימות ומקשים על מי שידע העולם שלהם מוגבל עדיין ושפתם מילולית-קונקרטית יותר מאשר סימבולית. אם אין רוצים לתאר מוות, לא כל שכן התאבדות – מוטב להימנע מרמזים סתומים ולהסתפק בתיאור כללי של שנות חייו האחרונות של האמן.
פורמט אטרקטיבי לבני שמונה עד עשר וסגנון כתיבה הולם יותר היו ללא ספק מרחיבים את קהל הקוראים הפוטנציאלי של הספר הזה ושל אחרים בסדרה 'דיוקן של אמן', ותורמים להטמעת הידע החדש בתודעתם הילדים.    

המאיירת אדית קָרון שנולדה בצרפת (1983) וחיה בשנים האחרונות באזור ברלין נחשבת אומנית בין-לאומית היוצרת בדפוס ובאנימציה, פעילה במגוון מדיה ומעורבת במיזמים חברתיים.  

הכותבת לוסי בראונרידג' כותבת לילדים על ההיסטוריה של המדע והתרבות. פרסמה גם את סיפורי החיים של קלוד מונה ופרידה קאלו.  

ספרים מאותו מדף:

אברה, המסע אל הציור, מאת שהם סמיט

איך מציירים תמונה של ציפור, מאת ז'ק פרוור

הבלש הצעיר ואספן האומנות המסתורי, מאת אנה נילסן

משחק הצורות, מאת אנתוני בראון

שיר ערש על בד, מאת איימי נובסקי

וינסנט ואן גוך – דיוקן של אמן ישמח בני שבע עד עשר וחובבי אומנות בכל גיל.

נירה לוין