עטרה אופק

מכון יופי לספרים
כשהייתי קטנה, אחד העיסוקים החביבים עלי היה לצייר אשה מכוערת ולייפות אותה בעזרת תיקונים עדינים בעיפרון. חשבתי שאם לא אהיה ציירת, אולי אפתח מכון יופי כשאגדל. בתיכון כבר חשבתי להיות רופאה מנתחת – עוד מקצוע שבו 'מתקנים קלקולים'. רק כעבור שנים הבנתי איך השאיפה הילדותית שלי מפעם מתחברת למה שאני הכי אוהבת לעשות כיום – לערוך ספרים (בעיקר ספרי ילדים); שהרי עריכה מתקנת את היצירה הראשונית, מרפאת את פגמיה ומייפה אותה, עד שתהיה ראויה להדפסה ולקריאה.
שני הוריי (אוריאל אופק (ז'ל) ובינה אופק נ'י) הקדישו את חייהם לספרות ילדים, גם כעורכים ומתרגמים וגם ככותבים. מהם ירשתי את האהבה לשפה העברית ולספרות ילדים, אבל מעולם לא חשבתי ללכת בדרכם – אולי כמרד נעורים ואולי משום שלא העזתי להתחרות בהם. כשזנחתי את חלום הרפואה החלטתי לעסוק במקצוע ויזואלי – איירתי כמה ספרי ילדים, למדתי באוניברסיטה קולנוע ואנימציה (לצד לשון עברית) וכדי לממן את לימודי, תרגמתי ספרים שאבי העביר לי. הוא היה מורי ורבי בכל הקשור לספרות ילדים ותמיד, כשהזדמן לי להתייעץ איתו על תרגומים, למדתי ממנו המון. אחר-כך עבדתי קצת בסרטים והתפרנסתי בין השאר מהגהה ומניקוד, אבל עדיין לא חשבתי לעסוק במקצוע הקשור בכתיבה; עד שיום אחד הוזמנתי לערוך עיתון ילדים לצד הסופר שלמה ניצן.
זו היתה מעין סגירת מעגל. כשהייתי ילדה, אבא שלי ערך את 'דבר לילדים', ואהבתי מאוד לבקר במערכת ולהתבונן בו בעבודתו; וכשהתחלתי לעבוד ב'משמר לילדים', הבנתי שאין עוד טעם לברוח מהנתיב שנסלל עבורי מילדותי. שם בעצם למדתי לערוך. אני זוכרת כמה התקשיתי בהתחלה לקצר טקסטים: רבים מחברי המערכת היו סופרים ועיתונאים מנוסים וקשישים, ואם הרשימה שלהם היתה ארוכה מדי למקום שהוקצב לה בעיתון – מי אני הקטנה שאחתוך להם משפטים ופסקאות? אבל אט-אט התרגלתי להתערב בטקסטים של אחרים, לתקן ניסוחים ולערוך לשונית, ופתאום שמתי לב שאני נהנית מזה מאוד.
פעמים רבות שאלו אותי: אם את יודעת איך צריך לכתוב, למה את לא כותבת בעצמך?
ובכן, התשובה היא שאין לי שום דבר דחוף לספר לעולם שטרם סיפרתי בעל-פה. כבר כתינוקת הייתי פטפטנית, וכשלא היה לי עם מי – פטפטתי עם עצמי. פעם דווקא היה לי רעיון לסֵפֶר (למבוגרים), והתחלתי לסַפֵּר עליו לסופר יורם קניוק, אבל הוא מיד עצר אותי ואמר: 'אל תספרי לי, ואל תספרי לאף אחד! תספרי ישר לנייר (כזכור, אז לא כתבו במחשב). ברגע שתספרי בעל-פה – זה כבר יהיה סיפור אחר.' עצה מצוינת, שמעולם לא הצלחתי ליישם. וכך נעשיתי קוסמטיקאית של טקסטים שכתבו אחרים.
גם לתרגם אני אוהבת, בעיקר כשמדובר ביצירות מופת. כי תרגום הוא ההיכרות הכי אינטימית עם היצירה, עם הראש של הסופר שכתב אותה, ולמי שאוהב ספרות, זה תענוג גדול.

על עריכה ותרגום
עריכה דומה יותר מכל לליטוש אבני-חן. ככל שהכתיבה חובבנית יותר ומלאה פגמים, כך העבודה דומה יותר לחציבה בסלע: העורך מתייגע ומזיע קשות, חוצב ומגלף עד שמתגלה אבן החן במלוא זוהרה, בתנאי כמובן שמדובר באבן טובה ולא בפלסטיק. עורך טוב יודע להבחין באבן חן גם כשהיא מסתתרת מתחת לשכבות של פגמים, ולהבחין בפלסטיק גם כשהוא מתחבא מאחורי כתיבה מהוקצעת. למיטב זכרוני, מעולם לא נאלצתי לערוך טקסט שלא האמנתי בו.
וכשנופל לידייך ספר משובח – הרי זה יהלום, והעורך הופך למלטש יהלומים. באזמל עדין הוא מזיז פסיק פה, מלה שם, מציע לסופר בזהירות לוותר על פיסה מהפאזל או להזיז אותה למקום אחר, ואיזה סיפוק הוא חש כשהסופר מאושר מתוצאת העבודה המשותפת. כי כן, אפילו הסופרים הכי טובים זקוקים לעורך רגיש וקשוב, שיקרא את יצירתם הטרייה בעין מקצועית ואובייקטיבית ויעזור להם לשפר אותה עוד יותר.
עריכת תרגום משלבת בין שני המקצועות, אבל זו מלאכה קשה ולרוב גם לא מתגמלת. עורך תרגום קפדן משווה את היצירה המתורגמת לטקסט המקורי, משפט אחר משפט, לוודא שהמתרגם הבין את כוונת הסופר במדויק ככל האפשר – לא רק בתרגום נכון של המלים, אלא גם של המשמעות. זו דורשת לעתים ניסוח אחר לגמרי מאשר במקור, כגון ביטוי או פתגם ידוע שאין לו מקבילה בעברית, ומוטב להחליפו בביטוי או פתגם ידוע בעברית שמשמעותו דומה.
עונג מיוחד היה לי לערוך כמה וכמה מתרגומיו של אבי. אבא שלי אהב מאוד לתרגם, ותרגומיו לילדים הם בעיני פסגת יצירתו, יותר מהספרים שכתב בעצמו. ואולי ירשתי ממנו את האהבה הזאת – למצוא פנינים בספרות לילדים ולעזור ללטש אותן, גם בעריכה וגם בתרגום. בימים אלה אני ממשיכה לערוך את תרגומו ליצירת המופת 'הרוח בערבי הנחל', שייצא מחדש בהוצאת כנרת בגרסה עדכנית ומדויקת יותר; זו עבודה איטית ומפרכת, אבל אני מקווה לסיים בקרוב ושכולנו ניהנה מהגרסה החדשה.
בין הספרים שהכי נהניתי לתרגם – בראש ובראשונה 'אליס בארץ הפלאות', בין השאר בזכות האתגרים המרתקים שהוא צופן למתרגמיו במשחקי לשון שנונים. גם ספר ההמשך ל'פו הדב', 'בחזרה ליער מאה העצים', היה תענוג אמיתי – למרות טענות הביקורת, הספר הצליח מאוד בבריטניה וברחבי העולם, ולדעתי המחבר בהחלט הצליח להיכנס לנעליו הגדולות של א'א מילן; הרגשתי כמעט כאילו אני מתרגמת יצירה מאת אביו האמיתי של פו. הנאה שונה לגמרי טמונה בתרגום הסדרה המצליחה 'אייבי + בין': אלה ספרים עכשוויים מאוד, בסגנון דיבורי חמוד, עם הומור נפלא ומשובב נפש, ולפעמים אני ממש מתפקעת מצחוק תוך כדי תרגום.
בתרגומים שלי לסדרת 'הרפתקה' (סופרים מתרגמים קלאסיקה) אני משתדלת להיות נאמנה למקור ככל האפשר, מתוך כבוד ליוצר וליצירתו הקלאסית, ואם במקור יש משלבים שונים בשפה, אעשה הכל כדי לאפשר להם לעבור גם בעברית. מדובר באתגר לא פשוט, כי בעברית של ימינו אין ממש משלבים שונים אלא שפה מדוברת לעומת ספרותית, ללא שום הבחנה מעמדית. לאחרונה תרגמתי לסדרה את 'פוליאנה' (בצירוף מקרים מוזר יצא במקביל תרגום נוסף בהוצאת כנרת, של יעל אכמון) והיה לי די קשה עם הבדלי השפה בדיבורם של המעמדות השונים, שקודמיי המתרגמים בחרו להתעלם מהם. הפתרונות שמצאתי רחוקים מלהיות מושלמים, אבל אני מקווה שהם סבירים.
ואולי יום אחד, כשאהיה גדולה, אצליח להתאפק ולסַפֵּר 'לנייר', בלי לפטפט עליו קודם עם אף אחד, ספר משלי.

בין הספרים שערכתי לילדים
שירלי שמש מנצחת
סדרת 'לולה'
איך בוטלה המתמטיקה
בראש של מרק
סיפורי ככה וככה
הספר הרטוב

בין הספרים שתרגמתי לילדים
סדרת 'אייבי + בין'
אליס בארץ הפלאות
פוליאנה
דוקטור דוליטל
בחזרה ליער מאה העצים
ד'ר ג'קיל ומיסטר הייד
יצירת הפאר של הפיל המצייר
כלב מקלות (יופיע בקרוב)

ספרי ילדים שכתבתי
סדרת 'השמיניה' – ספרים 1-5

עטרה אופק