יעל ענבר
על עצמי
נולדתי בשנת 1956 ברמת גן, אך עוד כילדה קטנה עברה המשפחה לירושלים, וכילדה פחות קטנה – בגיל 12 – עברנו לגור בקנדה, שם רכשתי את השפה האנגלית.
נולדתי עם עיפרון ביד ואהבה גדולה למילים ולספרים. ב'ספר כיתה א'', שאמי שמרה בקפדנות, הדפיסה המורה היצירתית חיבורים שכתבו כל ילדי הכיתה. כמו ילדים בני שש, רובם הסתפקו בכמה מילים או במשפט אחד קצר; רק אני מילאתי חצאי עמודים בהגיגים, ובאחד מהם הסבר לאהבת הספרים: 'בבית שלנו אין ילדים גדולים בני שש, רק תינוקות חמודים, ובעד זה אני קוראת כל היום...'
כן, 'בעד זה', כך כתבתי: זה היה הוויכוח הראשון שלי עם עורכת – אחותי הגדולה – שרצתה שאחליף למילה אחרת, אבל אני עמדתי על שלי. מאז כבר למדתי שעריכה טובה יכולה לשפר מאוד כל טקסט מתורגם או כתוב.
רצה הגורל, ובמקום להגיע לעולם הספרות עבדתי שנים רבות בעולם המחשבים. הייתי תוכניתנית, מנתחת מערכות ומנהלת פרויקטים. במשך כל השנים הללו 'איימתי' שיום אחד אעזוב הכול כדי לכתוב. תמיד כתבתי למגירה ותמיד תירגמתי למגירה, והמגירה הלכה והתמלאה.
ויום אחד, אחרי יותר מעשרים שנה, אכן עזבתי – וכבר שתים-עשרה שנים חלפו מאז חזרתי ליהנות מעולם הספרים: ספר נוער אחד שיצא לאור, וכמאה ספרים מתורגמים עד כה, ועוד היד נטויה.
על התרגום:
במשך שנים רבות, עוד לפני שהפכתי למתרגמת, סיקרנו אותי מאוד ביטויים שכולנו משתמשים בהם יום-יום, בלי להקדיש להם שום מחשבה. צירופי מילים שהם פשוט חלק מהדיבור; אבל אם מקשיבים להם – 'שמים לב' – פתאום מגלים כמה הם משונים.
למשל: כשמבקשים ממישהו 'לשים לב', האם מצפים שיושיט יד וישלוף את הלב מבית החזה? וכשאומרים על אדם שהוא 'בא בימים', לאן הוא הולך בלילות? ואם יש בחדר רק שני אנשים, האם יכול אחד להשגיח על האחר 'בשבע עיניים'? והאם 'ליל שימורים' אומר שלאף אחד לא התחשק לבשל ארוחת ערב? ומה מלמדת 'מורת רוח'? בשפה המשונה שלנו אפשר 'להשחיר את פניו' של אדם וגם 'להלבין את פניו' 'בעת ובעונה אחת', או 'בבת אחת' (ולא בעונה אחרת? ומי היא הבת הזאת?), וכשמחפשים משהו במרץ, למה צריך 'לחפש בנרות' – לא עדיף להדליק את האור?
רבים מהביטויים בעברית באים מהמקורות: מהתנ'ך, מהמשנה, מהתלמוד. וצירופי המילים הללו ייחודיים לעברית; לא תהיה להם שום משמעות אם יתרגמו אותם מילה במילה לשפה אחרת. אותו הדבר נכון, כמובן, לגבי כל שפה: כל אחת ומקורותיה, כל אחת ומטבעות הלשון שלה.
זה הדבר שמשך אותי אל התרגום מלכתחילה. פשוט דיגדג לי באצבעות לקחת ביטוי נדוש באנגלית – משהו כמו on the fly (בחופזה, תוך כדי תנועה) – ולתרגם אותו לביטוי חינני כגון 'על הזבוב'!
ברור שאם אשתטה כך, אף אחד לא יבין מילה. כדי להעביר טקסט משפה לשפה צריך להבין איזו מכמה משמעויות שיש למילה מסוימת (ויש הרבה מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת) היא המתאימה, ומתי רצף מילים הוא ביטוי שצריך למצוא לו מקבילה בשפת היעד, ומתי הוא סתם רצף מילים.
אך זו רק ההתחלה, כי למעשה תרגום ספרים אינו תרגום של מילים וביטויים; הוא גם אינו תרגום של משפטים, ואף לא תרגום של פסקאות שלמות: תרגום ספרים הוא תרגום של תרבות אחת לתרבות אחרת. כדי להעביר את החוויה במלואה, צריך להכיר גם את תרבות המקור וגם את תרבות היעד, וזה כולל את סגנון החיים, המשחקים, הבילויים והמאכלים המקובלים, ואפילו את המחוות המקובלות.
אתן רק דוגמה אחת: כשאדם באנגליה מקיש באצבע מורה על צד האף שלו – מחווה שנתקלתי בה לא פעם בספרים בריטיים– מה בעצם הוא אומר? ואם פשוט אכתוב שהדמות עשתה תנועה כזאת, מה יבין הקורא בארץ? ובכן, זה תלוי בהקשר – ייתכן שהדמות מסמנת שמשהו הוא סודי, או אולי לא הולם, או סתם משעמם; אבל גם יכול להיות שהיא אומרת שהדבר חשוב מאוד. וכך או כך, ברור שאי-אפשר לתאר את המחווה כלשונה בלי להבין אותה ולהבהיר אותה לקורא.
בעיני התרגום הוא מסע אין-סופי בין מדינות שונות ובין תרבויות שונות. עולם ומלואו, על כל המגוון האנושי והיופי שאפשר למצוא בכל מקום ומקום.
מבחר מתרגומי לספרי נוער:
סדרת 'יומני הנסיכה'/ מג קאבוט/ ספריית פועלים
סדרת 'אראגון'/ כריסטופר פאוליני / כתר וכז'ד
חמישה ילדים והזהו / אדית נסביט / ידיעות ספרים
מטילדה / רואלד דאל, אלה המכושפת / גייל קרסון לוין, טאק לנצח / נטלי באביט,
החתול שרצה להיות איש / לויד אלכסנדר – כולם בסדרת מרגנית
הקוסמת מן הכוכבים / סילביה לואיז אנגדאהל / ינשוף
סדרת 'בולמוספר'/ פול גלנון / ידיעות ספרים
פנג הלבן / ג'ק לונדון / כז'ד
מגדלים פורחים באוויר, שבוע המכשפות – שניהם מאת דיאנה ווין ג'ונס / כתר
גלויות משטח ההפקר / איידן צ'יימברס / ספריית פועלים-הקבוץ המאוחד
מקור:
תעשה עומד על הראש/ ספריית פועלים
ספר המאגיה והמסתורין (עם יחיעם פדן)/ מפה
נולדתי בשנת 1956 ברמת גן, אך עוד כילדה קטנה עברה המשפחה לירושלים, וכילדה פחות קטנה – בגיל 12 – עברנו לגור בקנדה, שם רכשתי את השפה האנגלית.
נולדתי עם עיפרון ביד ואהבה גדולה למילים ולספרים. ב'ספר כיתה א'', שאמי שמרה בקפדנות, הדפיסה המורה היצירתית חיבורים שכתבו כל ילדי הכיתה. כמו ילדים בני שש, רובם הסתפקו בכמה מילים או במשפט אחד קצר; רק אני מילאתי חצאי עמודים בהגיגים, ובאחד מהם הסבר לאהבת הספרים: 'בבית שלנו אין ילדים גדולים בני שש, רק תינוקות חמודים, ובעד זה אני קוראת כל היום...'
כן, 'בעד זה', כך כתבתי: זה היה הוויכוח הראשון שלי עם עורכת – אחותי הגדולה – שרצתה שאחליף למילה אחרת, אבל אני עמדתי על שלי. מאז כבר למדתי שעריכה טובה יכולה לשפר מאוד כל טקסט מתורגם או כתוב.
רצה הגורל, ובמקום להגיע לעולם הספרות עבדתי שנים רבות בעולם המחשבים. הייתי תוכניתנית, מנתחת מערכות ומנהלת פרויקטים. במשך כל השנים הללו 'איימתי' שיום אחד אעזוב הכול כדי לכתוב. תמיד כתבתי למגירה ותמיד תירגמתי למגירה, והמגירה הלכה והתמלאה.
ויום אחד, אחרי יותר מעשרים שנה, אכן עזבתי – וכבר שתים-עשרה שנים חלפו מאז חזרתי ליהנות מעולם הספרים: ספר נוער אחד שיצא לאור, וכמאה ספרים מתורגמים עד כה, ועוד היד נטויה.
על התרגום:
במשך שנים רבות, עוד לפני שהפכתי למתרגמת, סיקרנו אותי מאוד ביטויים שכולנו משתמשים בהם יום-יום, בלי להקדיש להם שום מחשבה. צירופי מילים שהם פשוט חלק מהדיבור; אבל אם מקשיבים להם – 'שמים לב' – פתאום מגלים כמה הם משונים.
למשל: כשמבקשים ממישהו 'לשים לב', האם מצפים שיושיט יד וישלוף את הלב מבית החזה? וכשאומרים על אדם שהוא 'בא בימים', לאן הוא הולך בלילות? ואם יש בחדר רק שני אנשים, האם יכול אחד להשגיח על האחר 'בשבע עיניים'? והאם 'ליל שימורים' אומר שלאף אחד לא התחשק לבשל ארוחת ערב? ומה מלמדת 'מורת רוח'? בשפה המשונה שלנו אפשר 'להשחיר את פניו' של אדם וגם 'להלבין את פניו' 'בעת ובעונה אחת', או 'בבת אחת' (ולא בעונה אחרת? ומי היא הבת הזאת?), וכשמחפשים משהו במרץ, למה צריך 'לחפש בנרות' – לא עדיף להדליק את האור?
רבים מהביטויים בעברית באים מהמקורות: מהתנ'ך, מהמשנה, מהתלמוד. וצירופי המילים הללו ייחודיים לעברית; לא תהיה להם שום משמעות אם יתרגמו אותם מילה במילה לשפה אחרת. אותו הדבר נכון, כמובן, לגבי כל שפה: כל אחת ומקורותיה, כל אחת ומטבעות הלשון שלה.
זה הדבר שמשך אותי אל התרגום מלכתחילה. פשוט דיגדג לי באצבעות לקחת ביטוי נדוש באנגלית – משהו כמו on the fly (בחופזה, תוך כדי תנועה) – ולתרגם אותו לביטוי חינני כגון 'על הזבוב'!
ברור שאם אשתטה כך, אף אחד לא יבין מילה. כדי להעביר טקסט משפה לשפה צריך להבין איזו מכמה משמעויות שיש למילה מסוימת (ויש הרבה מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת) היא המתאימה, ומתי רצף מילים הוא ביטוי שצריך למצוא לו מקבילה בשפת היעד, ומתי הוא סתם רצף מילים.
אך זו רק ההתחלה, כי למעשה תרגום ספרים אינו תרגום של מילים וביטויים; הוא גם אינו תרגום של משפטים, ואף לא תרגום של פסקאות שלמות: תרגום ספרים הוא תרגום של תרבות אחת לתרבות אחרת. כדי להעביר את החוויה במלואה, צריך להכיר גם את תרבות המקור וגם את תרבות היעד, וזה כולל את סגנון החיים, המשחקים, הבילויים והמאכלים המקובלים, ואפילו את המחוות המקובלות.
אתן רק דוגמה אחת: כשאדם באנגליה מקיש באצבע מורה על צד האף שלו – מחווה שנתקלתי בה לא פעם בספרים בריטיים– מה בעצם הוא אומר? ואם פשוט אכתוב שהדמות עשתה תנועה כזאת, מה יבין הקורא בארץ? ובכן, זה תלוי בהקשר – ייתכן שהדמות מסמנת שמשהו הוא סודי, או אולי לא הולם, או סתם משעמם; אבל גם יכול להיות שהיא אומרת שהדבר חשוב מאוד. וכך או כך, ברור שאי-אפשר לתאר את המחווה כלשונה בלי להבין אותה ולהבהיר אותה לקורא.
בעיני התרגום הוא מסע אין-סופי בין מדינות שונות ובין תרבויות שונות. עולם ומלואו, על כל המגוון האנושי והיופי שאפשר למצוא בכל מקום ומקום.
מבחר מתרגומי לספרי נוער:
סדרת 'יומני הנסיכה'/ מג קאבוט/ ספריית פועלים
סדרת 'אראגון'/ כריסטופר פאוליני / כתר וכז'ד
חמישה ילדים והזהו / אדית נסביט / ידיעות ספרים
מטילדה / רואלד דאל, אלה המכושפת / גייל קרסון לוין, טאק לנצח / נטלי באביט,
החתול שרצה להיות איש / לויד אלכסנדר – כולם בסדרת מרגנית
הקוסמת מן הכוכבים / סילביה לואיז אנגדאהל / ינשוף
סדרת 'בולמוספר'/ פול גלנון / ידיעות ספרים
פנג הלבן / ג'ק לונדון / כז'ד
מגדלים פורחים באוויר, שבוע המכשפות – שניהם מאת דיאנה ווין ג'ונס / כתר
גלויות משטח ההפקר / איידן צ'יימברס / ספריית פועלים-הקבוץ המאוחד
מקור:
תעשה עומד על הראש/ ספריית פועלים
ספר המאגיה והמסתורין (עם יחיעם פדן)/ מפה