רימונה די-נור
נולדתי ב-1943 בתל אביב, להורים שעלו ארצה בראשית שנות השלושים. משפחות אבי ואמי היו ממייסדי בן שמן, ושם אף הכירו זה את זה. ילדותי עברה עלי בתל אביב ליד הים, וכן ביפו שאחרי מלחמת העצמאות. את שירותי הצבאי עשיתי ככתבת צבאית בעיתון 'במחנה גדנ'ע'. בתקופה זו התחלתי גם לכתוב פזמונים ללהקות צבאיות. ב-1967 זכה השיר 'מי יודע כמה', שכתבתי עם המלחין יעקב הולנדר, במקום ראשון בפסטיבל הזמר והפזמון. בשנות השבעים כתבתי פזמונים ללהקות ולזמרים: 'כשאהיה גדול' ('שוטי ספינתי'), 'כל יום אני מאבדת', 'החזיקי לנו אצבעות', 'שיר לפנות ערב', 'זה חוזר' ועוד.
שירי ילדים וספרי ילדים נכתבו ו'גדלו' יחד עם ארבעת ילדי החל בשנות השמונים. ועד היום פרסמתי ספרי שירה ופרוזה לילדים וכן תרגמתי ספרי ילדים רבים מאנגלית ומצרפתית. כל השנים האלה אני עוסקת גם בעריכת תרגומים מאנגלית ומצרפתית, ספרות קלאסית ובת זמננו.
על עבודת התרגום
רוב רובם של הספרים שתרגמתי מחורזים ונועדו לפעוטות. לא פעם אומרים לי, נראה כאילו זה נשלף מהשרוול, קלי קלות. זו מחמאה גדולה. אבל כלום לא נשלף מהשרוול. התרגום והחריזה הם עבודה דקדקנית ומאומצת: על כל בית, כל שורה, כל מילה. תרגום ספר לפעוטות אורך שבועות רבים ויותר. הוא מתבשל לאט, על אש קטנה. מדי פעם אני ניגשת, טועמת, מוסיפה מילה, מוחקת שתיים. לפעמים מתלהבת, לפעמים ממש לא...
ומהו הרגע שיודעים שהתרגום מוכן? האמת, אין רגע כזה. תמיד יש עוד משהו לשפר ולצחצח. ואז המו'ל מתחיל להאיץ, חייבים להוציא את הספר לפני החג או לפני שבוע הספר. וגם כשאני מוסרת את העבודה, תמיד נדמה לי שיש עוד איזה חרוז לא מושלם, איזו חריקה במשקל, ומקווה שאף עורך ואף ילד לא יבחין בהם.
הרי את כותבת גם שירים וסיפורים משלך. האם מלאכת הכתיבה ומלאכת התרגום אינן מתנגשות?
יש משהו מאוד נוח כשיש לפנייך סיפור מוכן עם עלילה ודמויות, כמו בסיפוריה המפותלים, החכמים והמצחיקים של ג'וליה דונלדסון, ותענוג לצלול לתוכו ולתרגם. זה נוח, אבל גם מגביל. לפעמים, ככותבת, בא לי להזיז קצת את העלילה, לשנות איזו דמות, לקצר, להוסיף – אבל ידי כבולות. היצירה לא שלי.
ויש גם רגעי קנאה: איך לא חשבתי בעצמי על הרעיון הזה, התחבולה הזאת, הטיפוס הזה. ואני מקווה שאני גם לומדת איכשהו מעבודת התרגום, מגדולים וטובים ממני, מרחיבה אופקים, ומשביחה ביודעין ושלא ביודעין את הכתיבה שלי. ובכל זאת, לפעמים נדרשים שינויים ביצירה המקורית, התאמה לקורא העברי הצעיר. זה קורה לרוב בשמות הספרים.
תוכלי לתת דוגמאות?
הדוגמה המוכרת ביותר היא 'טרופותי', שהוא רב-מכר בארץ ובעולם כבר יותר מעשור. בשפת המקור הוא נקרא GRUFFALL0, וכך כמעט בכל השפות, ובכל זאת חשבתי על שם עברי שיזכיר את המקור, ויהיה מוכר לקורא הקטן, ויפחיד קצת, וידבר עברית... בספרים לפעוטות קיימת בדרך כלל התלבטות אם לעברת את שמות הגיבורים או להשאיר אותם בשפת המקור. זה תלוי, כמובן, בסיפור ותלוי בשמות הגיבורים. את השם MRS. BIDDLEBOX (מאת לינדה סמית), שהיא גברת נרגנת שהופכת בעזרת כישוף ודמיון יום קודר ליום של חג – העדפתי לשנות, ולאו דווקא לשם עברי. קראתי לספר 'איזידורה איזה יום'. ואילו ב'שבעה אכלנים משונים' (מאת מרי אן הוברמן) העדפתי לתת שמות עבריים משום שהיה קל יותר לשלב אותם בסיפור ולחרוז אותם.
ודוגמאות נוספות לשינויים ש'דרשה' העברית? שוב דוגמה מ'טרופותי' (מאת ג'וליה דונלדסון), כשהמפלצת הנוראה מאיימת על העכבר: 'האוכל האהוב עלי!' טרופותי הרעים. 'בלחמניה או פיתה – תהיה ממש טעים!' במקור האנגלי אין לא לחמניה ובטח לא פיתה, אלא סתם פרוסת לחם.
כשתרגמתי את 'טרמפ על מטאטא' – ROOM ON THE BROOM (מאת ג'וליה דונלדסון), צצה בעיה אחרת: שמות גיבורי הספר באנגלית קצרים בהרבה מאשר בעברית. BROOM היא מילה בת הברה אחת, ומ-טא-טא – שלוש. WITCH היא בת הברה אחת, ומ-כ-ש-פה – ארבע הברות. טוב, זו היתה עבודה לא פשוטה להעביר את החרוזים הקצביים והקצרים באנגלית לחרוזים קצביים וקצת יותר ארוכים בעברית.
לקצב ולמנגינה יש אם כן חשיבות רבה בתרגומים שלך?
רוב עבודת התרגום שלי היא חריזה, וזה מובן מאליו. אבל המנגינה חשובה לא פחות גם בפרוזה: בכתיבה, בתרגום, בעריכה. כשאני עורכת תרגום – כלומר, בודקת תרגום מול מקור – חוץ מהקפדה על התוכן, על דיוק וכו', חשוב לי לשמור על המוזיקה של הסופר, על זרימת המילים, על אורך או קוצר המשפטים שלו, ולהעביר פחות או יותר את אותה מנגינה – אם כי לא אותן מילים – לעברית.
משהו על בחירת המילים?
בכתיבה לילדים, ועוד לילדים קטנים, שלא כמו למבוגרים, אני נזהרת הרבה יותר בבחירת המילים. קודם כול, הם לא מכירים כל כך הרבה מילים. והאסוציאציות שלהם לא מהירות ולא עמוסות כשלנו. אני אזהר מסלנג קצר-ימים, ואזהר ממליצות או ממילים קשות מדי. אבל אשרבב לכל ספר – לפעמים על אף מחאות העורך – איזה שתיים שלוש ארבע מילים לא קלות ולא ילדִיות, כמעין אתגר: שיחפשו, שישאלו.
למשל: האם ילד בן חמש יודע מה זה 'על הא ועל דא'? לא. אבל באחד התרגומים העדפתי להשתמש בביטוי, ואפילו להכניס אותו לפזמון החוזר. שיתנגן, שיחזור על עצמו, וכך אולי ייכנס לאוצר המילים של הפעוט. מסיבה זאת אני לא נרתעת מלשרבב ביטויים כמו 'זרם אדירים', 'אביר ללא חת', ובמקום סתם 'בקול רם' העדפתי, בספר מסוים, את 'במלוא גרון', שהוא חגיגי יותר ובמקרה גם התחרז לי יותר.
תרגומים:
טרופותי/ ג'וליה דונלדסון/ ספריית מעריב
טרמפ על מטאטא/ ג'וליה דונלדסון/ ספריית מעריב
לקוף יש בעיה/ ג'וליה דונלדסון/ כנרת
מתתיהו ומיאו/ ג'וליה דונלדסון/ כנרת
שבעה אכלנים משונים/ מרי אן הוברמן/ ספריית מעריב
איזידורה איזה יום / לינדה סמית / מטר
הדוב רוצה עוד / קרמה וילסון / כנרת
היפהפייה המתעוררת / ליאה וילקוקס / איגואנה
מקור:
איך ילד גדל / הוצאת איגואנה
חידון בחרוזים / ספריית מעריב
מר אלפא, גברת ביתא / ספריית מעריב
שם פרטי, שם משפחה / מטר
סדרת אורן ואורן/ כתר
סדרת מאי יוני יולי / כתר
אלונה לא / כתר
לילה טוב אלונה / כתר
שירי ילדים וספרי ילדים נכתבו ו'גדלו' יחד עם ארבעת ילדי החל בשנות השמונים. ועד היום פרסמתי ספרי שירה ופרוזה לילדים וכן תרגמתי ספרי ילדים רבים מאנגלית ומצרפתית. כל השנים האלה אני עוסקת גם בעריכת תרגומים מאנגלית ומצרפתית, ספרות קלאסית ובת זמננו.
על עבודת התרגום
רוב רובם של הספרים שתרגמתי מחורזים ונועדו לפעוטות. לא פעם אומרים לי, נראה כאילו זה נשלף מהשרוול, קלי קלות. זו מחמאה גדולה. אבל כלום לא נשלף מהשרוול. התרגום והחריזה הם עבודה דקדקנית ומאומצת: על כל בית, כל שורה, כל מילה. תרגום ספר לפעוטות אורך שבועות רבים ויותר. הוא מתבשל לאט, על אש קטנה. מדי פעם אני ניגשת, טועמת, מוסיפה מילה, מוחקת שתיים. לפעמים מתלהבת, לפעמים ממש לא...
ומהו הרגע שיודעים שהתרגום מוכן? האמת, אין רגע כזה. תמיד יש עוד משהו לשפר ולצחצח. ואז המו'ל מתחיל להאיץ, חייבים להוציא את הספר לפני החג או לפני שבוע הספר. וגם כשאני מוסרת את העבודה, תמיד נדמה לי שיש עוד איזה חרוז לא מושלם, איזו חריקה במשקל, ומקווה שאף עורך ואף ילד לא יבחין בהם.
הרי את כותבת גם שירים וסיפורים משלך. האם מלאכת הכתיבה ומלאכת התרגום אינן מתנגשות?
יש משהו מאוד נוח כשיש לפנייך סיפור מוכן עם עלילה ודמויות, כמו בסיפוריה המפותלים, החכמים והמצחיקים של ג'וליה דונלדסון, ותענוג לצלול לתוכו ולתרגם. זה נוח, אבל גם מגביל. לפעמים, ככותבת, בא לי להזיז קצת את העלילה, לשנות איזו דמות, לקצר, להוסיף – אבל ידי כבולות. היצירה לא שלי.
ויש גם רגעי קנאה: איך לא חשבתי בעצמי על הרעיון הזה, התחבולה הזאת, הטיפוס הזה. ואני מקווה שאני גם לומדת איכשהו מעבודת התרגום, מגדולים וטובים ממני, מרחיבה אופקים, ומשביחה ביודעין ושלא ביודעין את הכתיבה שלי. ובכל זאת, לפעמים נדרשים שינויים ביצירה המקורית, התאמה לקורא העברי הצעיר. זה קורה לרוב בשמות הספרים.
תוכלי לתת דוגמאות?
הדוגמה המוכרת ביותר היא 'טרופותי', שהוא רב-מכר בארץ ובעולם כבר יותר מעשור. בשפת המקור הוא נקרא GRUFFALL0, וכך כמעט בכל השפות, ובכל זאת חשבתי על שם עברי שיזכיר את המקור, ויהיה מוכר לקורא הקטן, ויפחיד קצת, וידבר עברית... בספרים לפעוטות קיימת בדרך כלל התלבטות אם לעברת את שמות הגיבורים או להשאיר אותם בשפת המקור. זה תלוי, כמובן, בסיפור ותלוי בשמות הגיבורים. את השם MRS. BIDDLEBOX (מאת לינדה סמית), שהיא גברת נרגנת שהופכת בעזרת כישוף ודמיון יום קודר ליום של חג – העדפתי לשנות, ולאו דווקא לשם עברי. קראתי לספר 'איזידורה איזה יום'. ואילו ב'שבעה אכלנים משונים' (מאת מרי אן הוברמן) העדפתי לתת שמות עבריים משום שהיה קל יותר לשלב אותם בסיפור ולחרוז אותם.
ודוגמאות נוספות לשינויים ש'דרשה' העברית? שוב דוגמה מ'טרופותי' (מאת ג'וליה דונלדסון), כשהמפלצת הנוראה מאיימת על העכבר: 'האוכל האהוב עלי!' טרופותי הרעים. 'בלחמניה או פיתה – תהיה ממש טעים!' במקור האנגלי אין לא לחמניה ובטח לא פיתה, אלא סתם פרוסת לחם.
כשתרגמתי את 'טרמפ על מטאטא' – ROOM ON THE BROOM (מאת ג'וליה דונלדסון), צצה בעיה אחרת: שמות גיבורי הספר באנגלית קצרים בהרבה מאשר בעברית. BROOM היא מילה בת הברה אחת, ומ-טא-טא – שלוש. WITCH היא בת הברה אחת, ומ-כ-ש-פה – ארבע הברות. טוב, זו היתה עבודה לא פשוטה להעביר את החרוזים הקצביים והקצרים באנגלית לחרוזים קצביים וקצת יותר ארוכים בעברית.
לקצב ולמנגינה יש אם כן חשיבות רבה בתרגומים שלך?
רוב עבודת התרגום שלי היא חריזה, וזה מובן מאליו. אבל המנגינה חשובה לא פחות גם בפרוזה: בכתיבה, בתרגום, בעריכה. כשאני עורכת תרגום – כלומר, בודקת תרגום מול מקור – חוץ מהקפדה על התוכן, על דיוק וכו', חשוב לי לשמור על המוזיקה של הסופר, על זרימת המילים, על אורך או קוצר המשפטים שלו, ולהעביר פחות או יותר את אותה מנגינה – אם כי לא אותן מילים – לעברית.
משהו על בחירת המילים?
בכתיבה לילדים, ועוד לילדים קטנים, שלא כמו למבוגרים, אני נזהרת הרבה יותר בבחירת המילים. קודם כול, הם לא מכירים כל כך הרבה מילים. והאסוציאציות שלהם לא מהירות ולא עמוסות כשלנו. אני אזהר מסלנג קצר-ימים, ואזהר ממליצות או ממילים קשות מדי. אבל אשרבב לכל ספר – לפעמים על אף מחאות העורך – איזה שתיים שלוש ארבע מילים לא קלות ולא ילדִיות, כמעין אתגר: שיחפשו, שישאלו.
למשל: האם ילד בן חמש יודע מה זה 'על הא ועל דא'? לא. אבל באחד התרגומים העדפתי להשתמש בביטוי, ואפילו להכניס אותו לפזמון החוזר. שיתנגן, שיחזור על עצמו, וכך אולי ייכנס לאוצר המילים של הפעוט. מסיבה זאת אני לא נרתעת מלשרבב ביטויים כמו 'זרם אדירים', 'אביר ללא חת', ובמקום סתם 'בקול רם' העדפתי, בספר מסוים, את 'במלוא גרון', שהוא חגיגי יותר ובמקרה גם התחרז לי יותר.
תרגומים:
טרופותי/ ג'וליה דונלדסון/ ספריית מעריב
טרמפ על מטאטא/ ג'וליה דונלדסון/ ספריית מעריב
לקוף יש בעיה/ ג'וליה דונלדסון/ כנרת
מתתיהו ומיאו/ ג'וליה דונלדסון/ כנרת
שבעה אכלנים משונים/ מרי אן הוברמן/ ספריית מעריב
איזידורה איזה יום / לינדה סמית / מטר
הדוב רוצה עוד / קרמה וילסון / כנרת
היפהפייה המתעוררת / ליאה וילקוקס / איגואנה
מקור:
איך ילד גדל / הוצאת איגואנה
חידון בחרוזים / ספריית מעריב
מר אלפא, גברת ביתא / ספריית מעריב
שם פרטי, שם משפחה / מטר
סדרת אורן ואורן/ כתר
סדרת מאי יוני יולי / כתר
אלונה לא / כתר
לילה טוב אלונה / כתר