כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי -
דבורה עומר
כמי שגדל בלינה המשותפת בבית הילדים בשנות השבעים בקיבוץ, זכור לי אחד מהרגעים שלהם חיכיתי אחרי הפרידה מההורים. היה זה הסיפור שלפני השינה. המטפלת הייתה מכנסת את כולנו למעגל גדול וקוראת סיפור בהמשכים. במיוחד אהבתי את הפעמים שבהן הייתה עירית קרינסקי המחנכת הנערצת עלי, קוראת סיפור. היא נהגה לשבת במרכז המעגל מוקפת בנו, הילדים ,קשובים ומהופנטים, עטופים בשמיכות בחורף ולבושי פיג'מות בקיץ. קולה העמוק והמרגיע נסך בנו ביטחון שגם אם הסיפור יהיה מפחיד או מותח, הסוף יהיה טוב ולא משנה מה יקרה עד אז.
דווקא את הספר שבחרתי :'כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי' שכתבה דבורה עומר. היא לא קראה. את הספר הזה, שהשפיע עלי יותר מכל ספר אחר וליווה אותי במשך הילדות, שמעתי לראשונה בתסכית ,בתכנית לאם ולילד ברשת ב בזמן מנוחת הצהריים. כל יום בין השעות 14:00-16:00 היה עלינו הילדים, לנוח במיטותינו שבבית הילדים ולהאזין לתסכיתים ברדיו. זכור לי שנהגתי להחליף את קולה של הקריינית בקולה של עירית וכך הצלחתי לדמיין שהיא קוראת את הסיפור רק לי, באוזן, והכל יהיה בסדר.
הספר מספר על ילדה בשם חנהל'ה מקיבוץ דמיוני בשם 'מעיין' שביחד עם חברה הטוב, הגמד קרשינדו, הם טסים בחללית אל כוכב החלומות ובדרך פותרים תעלומות ועונים על משאלות. דמיינתי שחנהל'ה היא חברתי הטובה, גם היא כמוני גדלה בלינה משותפת בקיבוץ והייתה חולמנית עם ראש בעננים. אלא שבניגוד אלי, הייתה גם אמיצה והרפתקנית.
בזמן שנחתי במיטתי במרוצת מנוחת הצהריים והקשבתי לתסכית, דמיינתי אותנו טסים בחללית ביחד עם הגמד קרשינדו, ופותרים תעלומות בעולמות המרוחקים מחדר הילדים שבקיבוץ.
במיוחד הקסימה אותי הטיסה הדמיונית לארצות אקזוטיות כמו ספרד או איטליה שמהן, כך נהגתי לחשוב , מגיע קרשינדו . לפעמים, אחרי שכל הילדים היו קמים ממנוחת הצהריים ויוצאים לשחק בחוץ הייתי כותב לחנהל'ה וקרשינדו מכתבים סודיים, מצייר אותם ואת המקומות שבהם ביקרנו ביחד. כל ציור הוקדש לפרק אותו שמעתי באותו היום.
במקביל לסיפור ברדיו, שאלתי את הספר מספריית הילדים בקיבוץ ולא החזרתי אותו במשך שנתיים. הספרנית שאלה אותי בכל פעם מתי אני מתכוון להחזירו ומדוע לוקח לי כל כך הרבה זמן לקרוא. אחת הסיבות שבגללן שמרתי אצלי את הספר כל כך הרבה זמן, הייתה כי הוקסמתי מאיוריה של המאיירת אראלה הורביץ, על כריכת הספר.התאמנתי בהעתקת האופן בו ציירה זקן ועננים. רק אחרי שהתאמנתי מספיק זמן הסכמתי להחזיר את הספר. את הציורים ואת המכתבים לחנהל'ה ולקרשינדו החבאתי מתחת למזרן בתקווה שאיש לא ימצא אותם לעולם.
עמית טריינין