ציפור פרומקין

אינדי אינדי

הספר הראשון שאמא שלי הקריאה לי בילדותי הוא 'אינדי אינדי' של שרלוטה זלוטוב (שתרגמה אנדה עמיר פינקרפלד).

אני עדיין זוכרת את מראהו של אינדי הילד, שהיה עירום כמעט כולו מלבד אזור חלציים ונוצה לראשו, ואת הדקלום הקבוע יחד עם אמא שלי – 'השכם השכם, עם ענלות השחר...' ברור, צריך לומר 'עלות השחר', אבל הרגשתי שם בחסרונה של הברה והשלמתי את החסר...

'אינדי אינדי' מנסה לענות על השאלה כיצד רוכשים דבר מה, ובייחוד ידידות. התשובה אינה בכסף. אינדי משתוקק לסוס, וכאשר אביו מספר שראה סוס הרובץ בשדה אינדי ממהר לשם. הוא מרגיש שהסוס צמא ורעב, לכן הוא משקה ומאכיל אותו. בלילה, בשוכבו באוהל שלו, הוא מצטמרר מקור ומבין שגם לסוס קר. לכן הוא מתגנב משם, שמיכת הצמר שלו בידו, וממהר אל הסוס, מכסה אותו בשמיכה וישן איתו תחתיה. כך הוא זוכה בסוס משלו, בדאגה לו.

המרחבים הם הדבר השני הזכור לי מהסיפור – מרחבי השדה הירוק, המלא בעשב גבוה הנע ברוח, ומרחביו הלבנים של הדף בספר, שרוח הסיפור מנשבת בהם. ציפור פרומקין