ספרים שאהבתי בילדותי
הספרים שאהבתי בילדותי, ממשיכים ללוות אותי כל חיי, כמו הוריי שכבר נעלמו מן העין. חומם לא דעך. אורם עודנו רך ובהיר. וקולם עדיין נשמע באוזניי צלול וברור כמו אז. אני שבה ופוגשת אותם, כשכף ילד קטן מונחת בכף ידי. זהו ילדי שלי, נכדי, או 'סתם' ילד שהתיישב לשמוע סיפור. יד ביד אנחנו מטיילים לנו בגינה בין צמחי הנצח שלעד לא יִבְּלו, והאוויר מתמלא ריחות נושנים הנישאים אלי ממרחק השנים. ריח אפונה ריחנית בחורף. ריח מרק עוף מהביל בצהרים. ריח פרחי ציפורן סינית העוטרים את ראשי בחג השבועות, וריח השפתון האדום של אמא בפורים. שוב אני ילדה קטנה עם זנב סוס ו'פוני' . רק הילקוט שעל גבי גדל מאז והתמלא.
שנים רבות נעטפו ונדחסו בו לצד מחברת מולדת ומחברת זמרה.
אלו ספרים אהבתי בילדותי?
אהבתי את הלב של דה אמיצ'יס , שערך לפני שורה של דמויות אצילות נפש בעלות לב רחב וחמלה אנושית, והציג במלוא כיעורם את היהירות, האכזריות והגאווה .
אהבתי את אי הילדים של מירה לובה. את הגינותו של המנהיג ואת חלוקת התפקידים שהעניקה חשיבות ותפקיד לכל ילד באי. אהבתי את תחושת השותפות ואת התמיכה ההדדית שהעניקו הילדים זה לזה בתנאי החיים הקשים שנכפו עליהם.
מאותה סיבה גם אהבתי את אמיל והבלשים של אריך קסטנר. התושייה וההתגייסות של ילדי העיר הגדולה לטובת הילד הזר, הלהיבה את רוחי. אבל יותר מכך שבו את לבי בספר זה, האהבה והכבוד ההדדי שרחשו אמיל ואמו זה לזו. אהבתי את ההכרה של אמיל במסירותה של אמו ואת תחושת האחריות שלו כלפי מי שהתישה עצמה במאבקה לפרנס את שניהם. קראתי בו גם את הסיפור שלי. סיפור על אמא שעמלה מעלות השחר עד השעות הקטנות של הלילה. אמא שמעולם לא שכבה לשון לפני שהניחה על הכיסא ליד המיטה את הבגדים המגוהצים לבוקר, את החצאית החדשה או התחפושת שסיימה לתפור כשהשמיים כבר התחילו להתבהר. אמא שהתגנבה למיטה רק כשהשחר עלה בחלונות והשכימה לקום כעבור שעתיים. כה קצרים היו לילותיה של אמי. אבל היא מעולם לא הייתה עייפה מכדי להיות לי קהל נלהב. בסינור רטוב וידיים אדומות צפתה בעיניים נוצצות בהצגות שערכתי לפניה על רקע הווילון האדום שהסתיר את הכניסה למקלחת. .
ואהבתי גם את יומנה של אנה פרנק ואת סיפורה של הלן קלר. שתי ילדות שגורלן נגזר לחיות בכלוב . אך נפשן לא נכנעה לאופל ויצרה בתוכו איים של שמחה.
ואהבתי את היידי בת ההרים של יוהנה ספירי. ההרים הירוקים ופסגותיהם מצופות השלג היו עבורי נצנוץ של יופי בתוך נוף של בתים אפורים, אוטובוסים מחניקים וכביש ראשי מאיים ביניהם גדלתי. אהבתי את היחפנית הקטנה שכה ידעה לשמוח בחייה הפשוטים ובמתנות שקבלה מידי יום מן הטבע. כוס כוס חלב עיזים טרי.גדי חדש. וסבא אוהב.
ואהבתי את סיפור ידידותם של פצפונת ואנטון. את החביבות האבהית של אנטון העני , ואת תמימותה העולצת של פצפונת העשירה. מצאו חן בעיניי השיעורים שלומדת בת העשירים המפונקת על מסירות ואחריות ואומץ לב מידידה הרציני. . כמה התייסרתי עם הילד שבגר בטרם עת כשביקש את נפשו למות בשל החטא 'הנורא' שחטא לאמו. שכח את יום הולדתה.
אהבתי את מחניים של פרנץ מולנר. את עוז רוחו ואצילות הנפש של בוקא המנהיג, ואת מסירות הנפש של נמצ'ק , בנו של החייט העני, שקבל בהכנעה את היותו הטוראי היחיד בקבוצת הגנרלים, אבל לא יכול היה להשלים עם אות הקלון שהודבק לו שלא בצדק. כמה דמעות שפכתי במעמד המרגש, בו הושב לו כבודו שנגזל, רגע לפני שעצם את עיניו לנצח.
ואהבתי את הנסיך המאושר של אוסקר וילד. את נדיבותו של הנסיך ואת טוב לבה של הסנונית המפזרים בחמלתם פיסות של אושר לאנשים, תוך הקרבה שאין למעלה ממנה ומבלי שיזכו אפילו להכרת תודה.
ואהבתי את מוכרת הגפרורים הקטנה. רעבה ורועדת מקור בקרן רחוב , בלילה מושלג שעם כל הצתה של גפרור זכתה לרגע קצר של אושר.
ועוד ספר אחד עמדי, מסביב לעולם בשמונים יום של ז'ול ורן שהפעים את רוחי בתיאור שפע המקומות המופלאים הקיימים בעולם, אבל יותר מכך זכור לי עוד היום סיכום המסע ששקל את ההפסד הכספי של אדון פיליאס פוג כנגד אהבתו החדשה, והאהבה נצחה.
אני מביטה ברשימה המונחת לפני ותמהה. איך התאהבתי שלא מדעת בספרים שגילו לי כי האושר טמון במידותיהם היפות של בני האדם ולא בארמונותיהם. איך נעדרו מן הרשימה סיפורי מלכים ונסיכות והרי כל ילדותי רציתי שנהיה עשירים. דימיתי בנפשי כי עשירים הם אנשים מאושרים. לא ידעתי כמה עמוק חלחלו בי עקרי אמונתם ותמצית נשמתם של הוריי. הם מאירים אלי מתוך דפי הספרים שאהבתי.
מינה איתן