ספרים שאהבתי ואוהב תמיד
גדלתי בבית שתמיד היו בו ספרים ומוסיקה. הורי העמידו את הספר כהוצאה עיקרית לפני בגדים ורהיטים והיו מפתיעים אותי בימי ההולדת בספר חדש, תמיד. וגם בימים אחרים כמובן. אציין כאן כמה ספרים שליוו אותי במיוחד. מאחר שלמדתי לנגן בכינור , אבי היה המורה הראשון שלי ,קיבלתי את הספר 'עליסה בארץ הצלילים' בשמחה גדולה. הספר ,שכתב יעקב גל על פי ארנסט לה-פריד נערך בידי ירוחם לוריא ויצא בהוצאת ניומן. ב-1946. מלווה באיוריו של משה מטוסובסקי .וכך נאמר בראשיתו:
'בספר זה יסופר על ילדה קטנה וחכמה, אשר ברוב אהבתה את הנגינה,הגיעה בדרך פלא אל ארץ לא נודעת , היא ארץ הצלילים. .. עליסה זו שמעה ויודעת על אותה ילדה ששמה זהה לשלה ועל הרפתקאותיה המופלאות לאחר שנפלה לחור השפן אבל היא עוברת חוויות אחרות .הקשורות לכלי הנגינה בתזמורת במוסיקה ובצלילים המיוחדים לכל אחד מהם.'
הכול מתחיל ביום שאמה לוקחת אותה לאולם הקונצרטים הסימפוניים. ושם, לאחר שגם היא נופלת לתוך מנהרה גדולה, היא נכנסת לעולם קסום ומתחילה להסתובב בין כלים שונים ,שמדברים איתה כיצורים אנושיים.
זה ספר מופלא וחכם שמקרב את המוסיקה וכליה השונים לילד ומפרש את המושגים השונים כמו' אקוסטיקה' שעליסה חושבת כי זו גברת מכובדת, או אדון טרומבון בסון וטובה. הרמוניה ועוד.. .הנבל למשל מצטייר כיצור מנומס יפה ומיוחד . הסיום מרגש בהומור שלו -. עליסה לא מבינה -מיהם האנשים המשעממים הללו שמתלווים לכלים קמים ועוזבים את הבמה? היא רואה בהם גלמים, ומצטערת להיפרד מחבריה הקסומים שכישפו אותה, הלוא הם כלי הנגינה. כשהקונצרט מסתיים קוראת לה אמה :בואי עליסה, נאחר לאוטובוס. האם הבינה עליסה מי הם אותם אנשים 'גלמים' כי בידם וכשרונם הפיחו חיים בכלי הנגינה? הספר לא עונה על כך.
הספר השני ,הבלתי נשכח, הוא 'פיטר פן' של ג'ימס ברי ,שקראתי בו כילדה ,עם האיורים של וולט דיסני. גרסה זו אמנם מקוצרת אבל כה יפה ומשובבת ,בפרט האיורים הנפלאים של פיטר, ונדי ,טינקר בל, התנין ושודד הים, הילדים האינדיאנים וסביבתם הקסומה בארץ לעולם לא. די בהם כדי להחיות את העלילה .זו הוכחה נוספת לכוחם וחשיבותם של איורים. כשאני חושבת על דמויותיהם של פיטר וונדי ,הן מצטיירות לפי איורים אלו.
המשפט שנחרט בי יותר מכל מספר זה הוא: 'ארץ לעולם לא' . זהו תרגום מושלם,.יש בו משהו מבטיח, מסקרן בקיצור ,כל המרכיבים הדרושים לספר טוב. 'לעולם לא' .. – משפט פתוח שלא מסתיים מושך להרפתקאות לא נודעות, לעולם לא מה? מובן שהמשך הסיפור מסביר אותו והמילה 'לעולם' זורקת אותנו לזמן פתוח לא מוגדר ,אינסופי עתיר דמיון וקסם. המילה לא - כשלעצמה תמיד מרתקת, מושכת מתעתעת.. סיפור הריחוף המדהים של ילדי משפחת דרלינג לארצם של פיטר פן והילדים העזובים שלעולם לא יתבגרו וזכות נעורים וילדות נצחית עומדת להם שאלת ההתבגרות והאחריות מועלית כאן באופן מקסים ביותר, קליל ועמוק , עניין החברות האהבה והנאמנות כנגד הבגידה , נושא אומץ הלב והגבורה לצד רגעי קרבה ונועם. נשיותה של ונדי ,הילדה האם המשכיבה לישון את הילדים העזובים שרה להם ומספרת להם על עצמה וביתה השונה כל כך משלהם, מול כישוף וקסמים המגולמים בדמותה של טינקר בל. זהו ספר עשיר מאוד ובמיוחד נוגע בחלום משאלה של כל אחד להישאר צעיר ובדילמה הלא פשוטה אם באמת זה כל כך טוב ונכון להישאר צעיר ,חופשי משוחרר מעול ,כמו פיטר פן ,שמשמעו להישאר מרוחק מחברת בני האדם, על כל המשתמע מכך.
הסיפור המקסים של הנס כריסטיאן אנדרסן : 'הברווזון המכוער,' ריגש אותי מאד, במעבר המטמורפוזי שבין כיעור ובוסריות ליופי , סיפור של התבגרות וגדילה והתקבלות בחברה. מי אני באמת? שאל הברווזון המסכן ובהפכו לברבור לבן יפהפה ,לא האמין כי ראוי הוא להערצה ואהבה הספר שממנו קראתי נקרא: קסמי אנדרסן, הוצ' 'כתבים' 1955, בעמוד הראשון שלו. כתבתי בכתב הילדותי שלי : אני אוהבת ספר זה .
יש עוד ספרים אהובים כמובן ,כמו: בן המלך והעני של מארק טווין, סדרת 'פלאי עולם' המופתית לבני נוער וילדים, שם שמעתי ולמדתי לראשונה על קולומבוס 'האיש אשר לא ידע מה גדול מעשהו' כך הוגדר גילוי אמריקה , על וסקו דה גמה, על לואי פסטר והחיידקים ועוד ועוד. כל הספרים האלה נמצאים בספרייתי ,שמורים ואהובים.
מאיה בז'רנו