עלילות שרלוק הולמס
הסיפורים האהובים עלי ביותר כילד הם אלה שאהובים עלי ביותר גם כמבוגר –
עלילות שרלוק הולמס. נמשכתי לתעלומות הבלשיות ופתרונן, ועוד יותר מכך לשלל הדמויות האקסצנטריות ולאבחנות האנושיות המבריקות של הולמס. מהסיפורים למדתי דברים רבים שמלווים אותי תמיד: ימים גשומים ואפורים יכולים להיות צבעוניים מכל אביב. אדם חייב להיות קר רוח, אבל אין טעם לצאת לדרך ללא התלהבות. אזורי כפר שלווים מסוכנים ומרתקים לא פחות מהעיר הסואנת. וחשוב מכל: כשמוציאים מכלל אפשרות את הבלתי אפשרי, מה שנותר, בלתי סביר ככל שיהיה, חייב להיות האמת.
את הסיפורים קראתי בתרגום העברי מאות פעמים. כשגדלתי, האנגלית חדלה להיות מכשול, אבל באופן משונה הם עדיין נקראים בעיני אותנטיים יותר, אפילו 'אנגליים' יותר, דווקא בעברית. למשל, המשפט המופלא שאומר ד'ר מורטימר להולמס, 'איני רוצה להישמע מחוצף, אך עלי להודות שאני חושק מאוד בגולגולתך', לא מצחיק אותי בכלל באנגלית. התרגום מצלצל יותר אירוני ואנגלי בעיני. אגב, אותה תופעה חוויתי בסדרת סיפורים אחרת שהיא אנגלית מאוד ברוחה, עלילות ויליאם בראון, שכמה מהם תורגמו למופת לעברית בשנות השמונים.
בשנים האחרונות זוכה הולמס לתחייה בטלוויזיה ובקולנוע. משמח שדור חדש נחשף לדמותו, אבל גם מעציב, כי הקשר בין החיקוי למקור רופף בהחלט. אחד הדברים היפים בסיפורי הולמס הוא שהם פשוטים להבנה, קצרים באורכם והגיוניים בדרך כלל, מה שאי אפשר לומר על המוצרים החדשים שנושאים את שמו.
האהבה לשרלוק הולמס היא תחביב תובעני. כמו כל המעריצים המושבעים גם לי יש אוסף גדול של מזכרות הקשורות בו, למשל מהדורות בשפות שונות, תסכיתי רדיו ופסלונים. כל נסיעה בעולם, ובמיוחד לאנגליה, היא הזדמנות לבקר באתרים הקשורים לעלילות או לחייו של המתעד, הרופא סר ארתור קונן דויל. אבל כל אלה הם רק הד לצמרמורת שהרגשתי בפעם הראשונה שקראתי את 'כלבם של בני בסקוויל' ולהתפעלות שהציפה אותי בפעם הראשונה שקראתי את 'תעלומת ששת הנפוליאונים'. כמה חבל שאדם יכול לקרוא את סיפורי שרלוק הולמס בפעם הראשונה רק פעם אחת!
אוריה שביט