אני רוצה לכתוב על הספרים שציפו כמרצפות את בית ילדותי. עליהם פסעתי בבטחה, והם היוו את עיר המקלט מכל הצרות. אתחיל למנות: 'החמישייה הסודית' ו'השביעייה הסודית' ו'חמישיית הבלשים והכלב' מאת אניד בלייטון וחסמב'ה של מוסינזון ו'היידי בת ההרים' ו'יומנה של אנה פרנק' וכל ספרי 'האסופית' וגם 'אי הילדים' ו'ילדי רב החובל גרנט' ו'קופיקו' ו'צ'יפופו' ו'פוליאנה' ואגדות שונות: 'אבא מספר', 'אמא מספרת', וסבתא מספרת' מאת יצחק אבנון.
'סיפורי המיתולוגיה היוונית' ו'המיתולוגיה של עמי הצפון' ו'ילדי המים' מאת צ'רלס קינגסלי ו'תקוות גדולות' של צ'רלס דיקנס ו'הרפתקאות תום סוייר' ו'הקלברי פין' מאת מרק טוויין וכל הספרים של ז'ול ורן וכל הספרים של הרוזנת דה סגיר ו'הרוזן ממונטה כריסטו', 'הלורד פונטרלוי הקטן 'ו'אי המטמון' מאת רוברט לואיס סטיבנסון שתרגם ישראל פישמן ויצא בהוצאת יהושע צ'צ'יק בע'מ (ג'ון הוא דז'ון). והספרים של אריך קסטנר: 'אמיל והבלשים', 'פצפונת ואנטון', '35 במאי', 'הכיתה המעופפת' ו'אורה הכפולה'. 'מחניים' של פרנץ מולנר (כמה בכיתי על גורלו של הילד נמצ'ק שקדח מחום ומת, ולכלב קראו הקטור על שם הגיבור המיתולוגי). אי אפשר לשכוח גם את 'אייבנהו' של וולטר סקוט.
ו'הספורטאים הצעירים' (אלון, רפי, פועה ורננה) של אבנר כרמלי הוא שרגא גפני הוא און שריג. ו'דנידין הרואה ואינו נראה' ו'נשים קטנות' מאת לואיזה מיי אלקוט, כולל ספרי ההמשך, ו'עולם הילד' (ארבעה כרכים אפרפרים אוצרי כל טוב בעריכת יצחק אבנון) ו'אנציקלופדיית רימון' שכללה עיבודים יפים מאוד ל'גוליבר בארץ הגמדים', 'רובינזון קרוזו', 'פינוקיו', 'פיטר פן', 'עלילות הברון מינכהאוזן', 'טיל אוילשפינגל', 'מסעות סינבד המלח' ו'עליזה בארץ הפלאות'. ו'מקס ומוריץ' באיורים נהדרים, 'הלב' מאת אדמונד ד'אמיציס, אגדות יפן, אגדות הודו.
סיפורי אישים: תומס אלווה אדיסון - ממציא נורת החשמל, ממציא הטלפון - בל, מגלה הקוטב הצפוני - רוברט פירי, ובגילוי הקוטב הדרומי - המירוץ בין רואלד אמונדסן לרוברט סקוט, שבו זכה הראשון ושב לביתו בשלום בעוד סקוט המובס נפח את נשמתו בערבות הקרח. כל מתנות הבר מצווה של אחי אילן ( פעם הביאו ספר כמתנה לחגיגה הזאת), למשל 'סופרים עבריים בני זמננו' מאת אדיר כהן, 'תולדות האנושות', 'מאה אישים', 'אלף אישים' וסדרה שלמה: 'על כל שאלה תשובה' מאת יצחק לבנון.
אבי ז'ל בני וירצברג - הגיבור הטרגי - מת לפני 43 שנה. רחל, אמי האהובה ז'ל, נפטרה לפני כשלושה חודשים. פעם אחת, חודשים אחדים לאחר שאבי מת, שמעה אמי שאני בוכה בכי תמרורים ואצה לחדרי. היא גילתה שעלילותיה של 'הילדה שנשארה לבדה' אימללו אותי עד דכא. חששתי להישאר לבדי בעולם. עכשיו התקרבתי מעט למצב הזה (שייבדלו לחיים ארוכים צביאל וילדיו ואחי ובנו), והעולם עדיין לא התמוטט עליי. חברותיי הקרובות והיקרות הן משפחתי הנבחרת והמורחבת.
אשמח אם תזכירו לי ספרי ילדים נוספים מהימים ההם.
דליה וירצברג -רופא