כשכתב אנדרי מורואה את הספר המשמנאים והמרזנאים, עוד לפני מלחמת העולם השניה, כוונתו הייתה להראות לילדים כמה טפשיות הן המלחמות. מי שיקרא את הספר היום, יגלה שבעניין זה הספר יותר אקטואלי מאי פעם. למשפחת דו- פנים, שבה האב הוא איש רזה, והאם אשה מלאה, יש שני בנים.
אדמונד השמן המכונה משמן, ותיירי הרזה המכונה מרזן. יום אחד, בשעת טיול ביער פונטנבלו, ירדו שני האחים אל מתחת לאדמה, שם נמצא עולם משונה ובו שתי ארצות: ארץ השמנים שבירתם שומנון וארץ הרזים שבירתם מירזיים. הנה כך למשל נראית ככר הבורסה בשומנון:
וכך נראה רחוב במרזיים:
כל אחד משני האחים הגיע כמובן לארץ המתאימה לו, ואז מתברר לקורא כי בין שתי הארצות, שוררת איבה כבר שנים רבות , והכל מחכים למלחמה שעומדת לפרוץ. הסיבה למלחמה הנוכחית היא שמו של האי שנמצא בין שתי הארצות. המשמנים קראו לו: דשנת-צנם והמרזנאים עמדו על דעתם כי שמו צנמת-דשן.
יש להניח כי הרעיון עלה בדעתו של מורואה, כשנוכח לדעת שהצרפתים מתעקשים לקרוא לתעלה שבינם ובין האיים הבריטים בשם תעלת לה-מאנש, ואילו האנגלים מכנים אותה התעלה האנגלית.
אנדרי מורואה הוא שמו הספרותי של אמיל הרצוג, צרפתי ממוצא יהודי, סופר והסטוריון, שאהב את התרבות האנגלית וכתב כמה ביוגרפיות על אישים אנגליים. המבוגרים שביננו זוכרים אותו בזכות הספר אקלימים, רומן אהבה במכתבים. ואוהבי ההסטוריה מכירים את שני ספרי ההיסטוריה שלו 'דברי ימי צרפת' ו'דברי ימי אנגליה' שתורגמו לעברית.
מיותר אולי לספר כי בזכות שני הילדים, אדמונד ותיירי, לא רק הושכן שלום קבע בין שתי המדינות האויבות, אלא הן הפכו למדינה אחת, שהדרכון שלה נראה כך: