אוצר סיפורים מבדחים, מעשיות, גוזמאות, הבלים, חידודים ובדיחות
ליקט וכתב: ז. אריאל
ציורים: בינה גבירץ
הוצאת יוסף שרברק, תל-אביב 1950
כשהייתי קטנה, ציפיתי כל השנה לחג ה...חנוכה. לא רק בזכות הלביבות והסופגניות (גם), לא רק בזכות הדלקת הנרות והשירים (גם), לא רק בזכות דמי החנוכה שקיבלנו (גם); אלא בעיקר בזכות המתנה.
אבי עבד בחברה גדולה שנקראה קואופרטיב 'הארגז'. וחברה זו ערכה בכל שנה נשף חנוכה לילדי העובדים, שהתקיים באולם 'אוהל שם' בתל-אביב. אגב, באחד הנשפים, כשהייתי כבת תשע, הוזמנתי לבמה כדי לשיר סולו בעת הדלקת הנרות בפני מאות אנשים.
אבל גם הנשף לא היה העיקר לו ציפיתי בחנוכה. העיקר היה – הספר. בכל שנה קיבל כל ילד מילדי העובדים ספר במתנה. בעמוד הראשון היתה חותמת: 'שי חנוכה לילדי 'הארגז''.
הספרייה שלי בבית התחילה בשי זה שקיבלתי בכל שנה והתעשרה והתעשרה.
אחד הספרים שקיבלתי מ'הארגז' היה הספר חכמים וטיפשים. זה היה ספר בעל עמודים רבים, 'שמן' מאוד לעומת ספרי קריאה אחרים. ואני לא התחלתי לקרוא בו בעמוד הראשון, לא ולא. בכל פעם פתחתי אותו בעמוד אחר – כמו שניתן לקרוא בתנ'ך – וקראתי. ואכן הוא היה כמו תנ'ך בשבילי- אוצר בלום של ידע והנאה. היו בו סיפורים, אגדות, בדיחות, חידות. כל אלו מלווים באיורים בשחור-לבן, רישומי קו של בינה גבירץ, שאיירה את הדמויות בהומור רב.
האחראי לכל תכני הספר היה ז. אריאל. מי היה זלמן אריאל?
אריאל (לייבוביץ') שלמה זלמן נולד בשנת 1895 ברוסיה. בילדותו למד ב'חדר' ואחר-כך בישיבת לובאביץ'. עלה לארץ ישראל בשנת 1926. בתל-אביב היה מורה ומנהל בית ספר. ערך מקראות וספרי לימוד. תרגם ועיבד מעשיות, אגדות וסיפורים קצרים, והוציא אותם לאור בקבצים (ביניהם חכמים וטיפשים) ובסדרות. הוא ערך את האנציקלופדיות 'מאיר נתיב', 'דעת' ו'מעין'. נפטר בתל-אביב בשנת 1970.
מה תרם לי הספר?
היודעים אתם מה הקשר בין עזים לחנויות של אחת מחברות הדלק? בטוחני שלא הכול יודעים. על פי פרסומת זו, חנויות הרשת תעזורנה למי שיש עז במכונית.
ובכן המקור וההשראה לפרסומת זו, וגם להתבטאות של מישהו ש'הכניסו לו עז', הוא סיפור חסידי, סיפור שקראתי בילדותי בספר חכמים וטיפשים. שם הסיפור: 'הייתה הרווחה'. הוא מספר על אדם עני שהתלונן בפני הרבי שלו שהוא, רעייתו וילדיו המרובים מתגוררים יחדיו בחדר צר. ומה יעץ לו הרבי? להכניס את העז שלו מן החצר אל דירתו. לאחר כמה ימים הוא חזר לרבי והתלונן שהמצב לא השתפר. ואז אמר לו הרב להכניס גם את התרנגולים והתרנגולות אל הבית. העני עשה כך, והמצב הורע.
כשהגיע בפעם השלישית אל רבו, אמר לו הרבי: 'עתה לך והוצא את התרנגולים והתרנגולות והעז מן הבית'. לאחר ימים אחדים הוא הופיע בחדר הרבי ופניו מזהירות מאושר: 'רבי! הייתה הרווחה. מעתה לא אתלונן עוד על מר גורלי'. עד היום אני זוכרת, נוסף למוסר ההשכל, את הציור היפה של בינה גבירץ, המתאר את העני פורש ידיו ומוציא מביתו תרנגולים, תרנגולות ועז. ועד היום, כשאני חוזרת הביתה בערב לאחר יום מלא משימות, יום מעייף במיוחד, אני אומרת: 'היום היה לי יום מלא בתרנגולות ובעיזים'.
באמצעות הספר חכמים וטיפשים התוודעתי גם לדמויות מבדחות. בראש כמובן עומדת חבורת 'חכמי חלם', תושבי העיר חלם בפולין, שמשום מה התפרסמה כעיר של טיפשים. אחד הסיפורים הוא על חלם לאחר ליל שלג. כאשר כל העיר עטתה לבן, דאגו אנשי חלם שהשלג יתלכלך ויהפוך לבוץ ולשלוליות מים, אם אנשים ידרכו עליו במגפיהם. לכן הם כינסו אספה והחליטו לאסור על כל התושבים לצאת מבתיהם. אך מה יעשה שַמָּש בית הכנסת, שצריך לעבור מבית לבית ולהעיר את האנשים לתפילת שחרית? לכן קבעו חכמי חלם, שארבעה בחורים יצאו וישאו על כתפיהם את השמש מבית לבית, וכך הוא לא ידרוך על השלג...
הסיפורים האלו תורמים, מלבד ההומור, גם להכיר את אורח החיים והמנהגים בתפוצות הגולה. כמו לדוגמא: החסידים שמתייעצים עם הרבי שלהם על כל דבר בחיי יום יום; והמנהג להעיר אנשים לתפילת שחרית בדפיקות על חלון ביתם.
ועוד בדחנים ולצים היו בספר, ביניהם הרשלה האוסטרופולי ומוטקה חב'ד. אגב, בבגרותי, במחקריי במסגרת עבודת דוקטורט, גיליתי שמוטקה חב'ד אכן היה בדחן ידוע, שחי בעיר וילנה. כמה התרגשתי למצוא בספר ישן את תמונתו ופרטים עליו ועל כישרונו להמציא סיפורים מבדחים בין רגע. חשתי שמצאתי ידיד מימי ילדותי, ידיד שפגשתי לראשונה בספר חכמים וטיפשים.
אבל לא רק בדחנים יהודים נזכרו בספר זה. גם מעמים אחרים, כמו טיל אולנשפיגל. עוד סיפורים על דמויות מעמים אחרים משובצים בספר. ביניהם: אריסטו, דיוגנס, אלכסנדר מוקדון. יש סיפורים על וָזירים, שרים של הסולטן, וח'ליפים, מנהיגים מוסלמים.
ואסיים בסיפור קטן על חושם, דמות שחוזרת בבדיחות רבות, אשר שמה נעשה כינוי לילד טיפשון וחביב.
שם הסיפור: 'זוג סנדלים' (עמ' 127).
אמר האב לחושם:
- חושם, לך הבא לי את סנדליי מחדר המיטות.
הלך חושם והביא סנדל אחד ונעל אחת.
נזף בו האב:
- טיפש, האם זוג הוא, סנדל ונעל?
ענה חושם:
- זוג אין שם כלל. גם שם לא נשארו אלא סנדל אחד ונעל אחת.
עדינה בר-אל