אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
 

יחיעם פדן

מאת ניק אנוב 
מרוסית י' בת מרים
 סדרת נעורים, ספריית פועלים. 

הסיפור המרתק מתחיל בכפר קישטובקה באוקראינה. שני בני דוד, יתומים מאב, וולודיה ופטריק, המחליטים למצוא את אחיו של אחד מהם, בוריה, שברח מביתו בפטרוגראד. ממש כמו מרקו, גם הם נשלחים ממקום למקום, אלא שעל פני רוסיה, הגדולה בארצות תבל, ובעיצומן של המהפכה ושל מלחמת האזרחים, ב-1918.
תחילה נאמר להם שחניכי בית היתומים נשלחו לבשקיריה על הוולגה, ובעודם תוהים מה לעשות התברר שה'לבנים' כבשו את הכפר קישטובקה, ואין להם לאן לחזור. למסע הארוך, שבמהלכו היו לא פעם רעבים, דוחפת אותם החברוּת ותחושת השליחות, כי אלמלא כן היו מסכימים להישאר במוסד כמו רבים שנותרו ללא הוריהם באותה תקופה איומה.
הסיפור מדלג אל האח האובד, בוריה, ומצבו אינו רע כלל; הוא אף מתחנך ברוח הקומוניזם – אלא שמלחמת האזרחים מחייבת להעבירו עם שאר היתומים לסיביר. גלגוליו נראים כיפיים, יחסית לאימה המרחפת מעל ראש אחיו ובן דודו.
שכן לנערים המחפשים אחריו לא קל: הרכבות אינן נוסעות, הלחם יקר... למזלם מסייעים להם אנשים שפגשו: פעם זהו קצין 'לבן' המתחפש לבעל מלאכה כדי ששוטרי הבולשביקים לא יאסרו אותו; ופעם זהו נחתומי, שהוא בעצם סטודנט, בולשביק וקומיסאר – ואוי לו אם יתפסו אותו ה'לבנים'. הם נוסעים לסמרה, וממנה לסיביר, ועד קצה העולם. שוב ושוב הם נתקלים במראות מסמרי שיער, ומצד אחר – שוב ושוב הם זוכים להכנסת אורחים מלבבת. פעם הם חוצים נהרות אדירים, פעם מושלכים לבית הסוהר – ובזכות תבונתם נמלטים ממנו – וכך וגם אחרת מעורבים יותר מפעם במאבק הדמים שהתחולל ברוסיה.
גם כשהייתי בן עשר נראה הספר מיוחד – הרבה בזכות העובדה שבין לבין מזכיר המחבר את הגדולים בסופרי רוסיה: לאדם אחד 'פרופיל של גוגול', ואדם אחר עסוק בעיצומם של הקרבות (!) בחיפושיו אחר מכתבים ששלח דוסטויבסקי לאהובתו. חשבתי שאולי פעם גם אני אהיה בבית מרחץ מהביל וארוץ החוצה במערומי להתגלגל בשלג. היום אני מתבונן בכריכה עטופת בד, בדפים מצהיבים, כמעט חומים... ומעלעל רק כדי להתפלא איך הלשון הלא קלה הילכה עלי קסם: מה זה 'הרחוב הלובליני של אומסק'? והיכן הם צ'יליאבינסק וסמיפאלאטינסק?

הספר נדפס במרחביה, בבית הדפוס של 'השומר הצעיר'. איזה ייחוס!

יחיעם פדן