יהודה אטלס
מאת אנה מריה יוקל
תרגמה מגרמנית ניצה בן ארי
ספריית דן חסכן, הוצאת עם עובד
השם אנה-מריה יוֹקל הוא שם אלמוני למדי לגבי הקורא העברי. זאת למרות ש'צבע הפנינה', ספרהּ היחיד שהופיע בעברית, הוא ספר-מופת ממש, שנמנה כיום עם חמישים ספרי-הנוער המומלצים ביותר לקריאה על-ידי משרד החינוך הגרמני. הספר יצא בארץ במהדורה אחת בלבד (עם עובד 1991, בתרגום: ניצה בן-ארי). עיבוד שלו למחזה הוצג על-ידי התיאטרון לילדים ולנוער במשך שנים אחדות בשנות התשעים והועלה לא מכבר מחדש על-ידי תיאטרון המדיאטק בחולון, בעיבוד חיים אידיסיס ובבימוי איציק ויינגרטן. כשהלכה אנה-מריה יוקל לעולמה באוקטובר 2001 בירושלים, בגיל תשעים, מלאו עיתוני גרמניה בהספדים ובמאמרים על דמותה ועל תרומתה לספרות הנוער והמבוגרים, בעוד שבארץ עבר מותה בדממה תקשורתית מוחלטת. לגבי רוב הישראלים היא היתה אלמונית בחייה כבמותה.
נושא הספר אינו האלימות, כפי שסבורים, אלא הפאשיזם, למרות שמילה זו אינה נזכרת בו כלל. האלימות היא אחת התוצאות של מצבי-עימות, שמתלקחים בין שתי כיתות מקבילות, ט' ראשונה וט' שנייה, בבית-ספר שעל-פי שמותיהם וכינוייהם של תלמידיו נמצא בארץ דוברת גרמנית. אין שום סיבה עניינית ליריבות ולהתכתשות שבין שתי הכיתות, מלבד זה שתלמיד אחד, גרוּבּר הארוך, מלבה אותן. באמצעות חרחור מדון ואיבה כלפי הכיתה השנייה, הטחת האשמות כוללניות ויצירת אווירה של 'אנחנו שווים יותר' מנסה גרובר לשפר את מעמדו החברתי הנחות בכיתה ולהפוך בה למנהיג.
אל גרובר מצטרף בעל כורחו אלכסנדר, נער מקובל וחביב, שעל מצפונו רובץ מעשה חמור שעשה ברגע של חולשת דעת ושהוא חרד פן יתגלה. הוא, בעצם, נסחט על-ידי גרובר ומצפה שבמהומה הכללית שתתחולל המעשה שעשה יתפוגג ויישכח או שיוטל על ילד אחר. אל אלה חוברים תלמידים ותלמידות נוספים, חלקם בגלל חולשת אופי, חלקם בגלל תמימות, ואחרים בחיפוש אחר 'אקשן' ויציאה מן השגרה. כנגד 'ציר הרשע' בט' ראשונה עומד איתן המנהיג הטבעי החיובי של הכיתה, שכינויו 'חפרפרת', שהוא והמחנה שמאחוריו, מצליחים, לאחר תהליך ארוך, לחשוף את השקרים ואת הנכלים של גרובר הארוך ושל מחנהו ולהחזיר לשתי הכיתות את השלום, את החברוּת ואת ההרמוניה.
התהליכים שעוברות שתי הכיתות מדגימים היטב איך מסוגלים בודדים אכולי תסכול, קנאה ושנאה להוליך אחריהם עדר שלם, איך מסלימה גאוות-יחידה מזויפת למלחמה של ממש, איך האשמות שנזרקות לחלל הופכות ל'עובדות' ואיך כל אלה הופכים חברה שקטה לזירת קרבות. מודגמת היטב חשיבותם של טקסים וסמלים כאילו-פטריוטיים – סיסמה, מועל יד, פגישות חשאיות, מגביות כספים לצרכים סודיים, פולחן האישיות של המנהיג – לגיבוש הקבוצה הפאשיסטית, לחיזוק תחושת העליונות של חבריה ולהעמקת הבוז והשנאה ליריב. מודגם היטב גם איך נוכלים משני עברי המתרס חוברים יחד ומשתפים פעולה ביניהם כדי לצבור רווחים מכל הסוגים.
* * *
הספר 'צבע הפנינה' נכתב בפראג בגרמנית בסוף שנות הארבעים של המאה שעברה, אך נשמע טרי, אמין ואקטואלי גם היום. בייחוד בישראל שאחרי רצח רבין. זאת הסיבה שחודשים ספורים אחרי הרצח הועלתה הצגת 'צבע הפנינה' במשכן הכנסת בירושלים, בנוכחות לאה רבין וחברי כנסת רבים.
אנה-מריה יוקל נולדה בווינה למשפחה יהודית ב-1911. אביה נפטר כשהיתה בת חמש. כשנישאה אמהּ מחדש עברה המשפחה לברלין. אנה-מריה למדה, בין השאר, בבית הספר לדרמה של הבימאי ארווין פיסקָטור והפכה בברלין לעיתונאית ולשדרנית רדיו פופולרית.
ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, היא נמלטת לפראג, כשבכיסה עשרה מרק בלבד. בפראג, אז מרכז תרבותי ואמנותי הומה של מהגרים ואינטלקטואלים, היא כותבת מפעם לפעם בעיתונים ושוקדת על הרומן הראשון שלה לנוער, 'הפלאים הנפלאים של בזיליוס קנוקס', שסבב סביב מדע הפיסיקה. הספר יצא לאור ב-37' וזכה לביקורות אוהדות ולהצלחה בחנויות. באותה עת היא כותבת רומן שני לבני הנעורים, 'צבע הפנינה'. ברקע: התעצמות הנאציזם, מלחמת האזרחים בספרד, חיסול הגווארדיה הוותיקה בברית-המועצות, רוחות המלחמה. 'רציתי לתאר את המהלכים שעלולים להביא לעליית כוחות רשע תוקפניים, שנעזרים בשקרים ובמזימות, שעליהם ניתן לגבור רק באמצעות התאגדות כל כוחות היושר', אמרה לימים.
משכבשו הנאצים את צ'כיה, במארס 1939, ביקשה אנה-מריה יוקל, כרבים אחרים, מקלט זמני בשגרירות הצרפתית בפראג. שם הפקידה את כתב-היד של ספרהּ בידי אניצ'קה ומניצ'קה, שתי צעירות צ'כיות שעבדו כמשרתות בשגרירות. כעבור שבועיים ענדה על מעילה סרט שחור לאות אבל – אז עדיין נהגו כבוד באבלים ולא הטרידו אותם בבקשת ניירות – ויצאה ברכבת לעבר עיירה קטנה ליד הגבול הפולני. עם רדת החשכה יצאה משם אל הגבול, בלוויית שני מבריחים ופליטים נוספים.
בדרך, כשהסתתרו בבניין נטוש עד שיעבור ויתרחק הפטרול הגרמני, פנה אליה המבריח, יוזף, ושאל אם צר לה על שהשאירה הכל מאחוריה. והיא ענתה: 'לגמרי לא. כמה רהיטים ישנים, אי-אלו בגדים. רק על דבר אחד צר לי: כתב-יד של ספר שכתבתי'. וסיפרה לו על הספר ועל הפקדתו בידי אניצ'ה ומניצ'קה בשגרירות הצרפתית.
אחרי תלאות רבות עברו את הגבול לפולניה והגיעו למחנה-מעבר בקטוביץ', בו המתינו לאשרת-כניסה לאנגליה. שבועיים אחרי שהגיעה הופיע במחנה המבריח הצ'כי יוזף והגיש לה, עטוף בעיתון ישן, את כתב היד של 'צבע הפנינה', שאותו קיבל מידי הנערות בשגרירות צרפת. 'העברתי רבים את הגבול', אמר לה, 'רובם התלוננו על רכוש שהשאירו מאחוריהם. את לא התלוננת. צר היה לך רק על ספר אחד שכתבת. זה מצא חן בעיני'.
* * *
אנה-מריה יוקל הגיעה לאנגליה ועשתה בה תשע שנים. תחילה עבדה בהוסטל לילדי פליטים, אחר-כל ביימה בתיאטרון ולמדה פסיכולוגיה. משך תקופה מסוימת היתה גם תלמידתו של הפסיכואנליטיקאי קרל גוסטב יונג, בשווייץ. ב-1947 יצא לאור 'צבע הפנינה' בגרמניה המזרחית וזכה בה להצלחה חסרת תקדים. תוך שנתיים נמכרו שמונים-אלף עותקים. מאוחר יותר התגוררה יוקל שנים אחדות בברלין, שבה עבדה כפסיכולוגית. לישראל עלתה ב-65' והתגוררה בירושלים. על קליטתה בארץ היתה מוכנה לומר רק זאת: 'היה קשה. הניסיון שלי בארץ הוא נורא'. מעולם לא נישאה. מעולם לא היו לה ילדים. בסוף שנות השמונים חזרה אל הכתיבה. היא כתבה בשפה הגרמנית וספריה, לנוער ולמבוגרים, זכו בגרמניה להצלחה רבה. ב-1992 יצא 'צבע הפנינה' בגרמניה המערבית ומאז הוא מככב בה ברשימת חמישים המומלצים של משרד החינוך.
זהו ספרהּ היחיד שתורגם לעברית. ספר מופת, מרתק, שכתוב בכישרון, מיטיב לאפיין דמויות ולספר סיפור. חוט העלילה נטווה בהיגיון, בעקביות, בקצב נכון, באורח משכנע ואמין, תוך כדי תפניות מפתיעות, עד סופו. כוחות האור, בראשות 'חפרפרת', חושפים לבסוף את נכלי גרובר הארוך ומביאים לניצחון הטוב על הרע, היושר על החתרנות, האמת על השקר והחברות על ההסתה.
למרות כל אלה, למרבה הצער, לא תפס הספר את המקום הראוי לו בקאנון הקריאה של בני הנעורים בארץ, וחבל. לא תמיד איכות משמעותה גם הצלחה. אולי עדיין לא מאוחר מדי.
יהודה אטלס
.
תרגמה מגרמנית ניצה בן ארי
ספריית דן חסכן, הוצאת עם עובד
השם אנה-מריה יוֹקל הוא שם אלמוני למדי לגבי הקורא העברי. זאת למרות ש'צבע הפנינה', ספרהּ היחיד שהופיע בעברית, הוא ספר-מופת ממש, שנמנה כיום עם חמישים ספרי-הנוער המומלצים ביותר לקריאה על-ידי משרד החינוך הגרמני. הספר יצא בארץ במהדורה אחת בלבד (עם עובד 1991, בתרגום: ניצה בן-ארי). עיבוד שלו למחזה הוצג על-ידי התיאטרון לילדים ולנוער במשך שנים אחדות בשנות התשעים והועלה לא מכבר מחדש על-ידי תיאטרון המדיאטק בחולון, בעיבוד חיים אידיסיס ובבימוי איציק ויינגרטן. כשהלכה אנה-מריה יוקל לעולמה באוקטובר 2001 בירושלים, בגיל תשעים, מלאו עיתוני גרמניה בהספדים ובמאמרים על דמותה ועל תרומתה לספרות הנוער והמבוגרים, בעוד שבארץ עבר מותה בדממה תקשורתית מוחלטת. לגבי רוב הישראלים היא היתה אלמונית בחייה כבמותה.
נושא הספר אינו האלימות, כפי שסבורים, אלא הפאשיזם, למרות שמילה זו אינה נזכרת בו כלל. האלימות היא אחת התוצאות של מצבי-עימות, שמתלקחים בין שתי כיתות מקבילות, ט' ראשונה וט' שנייה, בבית-ספר שעל-פי שמותיהם וכינוייהם של תלמידיו נמצא בארץ דוברת גרמנית. אין שום סיבה עניינית ליריבות ולהתכתשות שבין שתי הכיתות, מלבד זה שתלמיד אחד, גרוּבּר הארוך, מלבה אותן. באמצעות חרחור מדון ואיבה כלפי הכיתה השנייה, הטחת האשמות כוללניות ויצירת אווירה של 'אנחנו שווים יותר' מנסה גרובר לשפר את מעמדו החברתי הנחות בכיתה ולהפוך בה למנהיג.
אל גרובר מצטרף בעל כורחו אלכסנדר, נער מקובל וחביב, שעל מצפונו רובץ מעשה חמור שעשה ברגע של חולשת דעת ושהוא חרד פן יתגלה. הוא, בעצם, נסחט על-ידי גרובר ומצפה שבמהומה הכללית שתתחולל המעשה שעשה יתפוגג ויישכח או שיוטל על ילד אחר. אל אלה חוברים תלמידים ותלמידות נוספים, חלקם בגלל חולשת אופי, חלקם בגלל תמימות, ואחרים בחיפוש אחר 'אקשן' ויציאה מן השגרה. כנגד 'ציר הרשע' בט' ראשונה עומד איתן המנהיג הטבעי החיובי של הכיתה, שכינויו 'חפרפרת', שהוא והמחנה שמאחוריו, מצליחים, לאחר תהליך ארוך, לחשוף את השקרים ואת הנכלים של גרובר הארוך ושל מחנהו ולהחזיר לשתי הכיתות את השלום, את החברוּת ואת ההרמוניה.
התהליכים שעוברות שתי הכיתות מדגימים היטב איך מסוגלים בודדים אכולי תסכול, קנאה ושנאה להוליך אחריהם עדר שלם, איך מסלימה גאוות-יחידה מזויפת למלחמה של ממש, איך האשמות שנזרקות לחלל הופכות ל'עובדות' ואיך כל אלה הופכים חברה שקטה לזירת קרבות. מודגמת היטב חשיבותם של טקסים וסמלים כאילו-פטריוטיים – סיסמה, מועל יד, פגישות חשאיות, מגביות כספים לצרכים סודיים, פולחן האישיות של המנהיג – לגיבוש הקבוצה הפאשיסטית, לחיזוק תחושת העליונות של חבריה ולהעמקת הבוז והשנאה ליריב. מודגם היטב גם איך נוכלים משני עברי המתרס חוברים יחד ומשתפים פעולה ביניהם כדי לצבור רווחים מכל הסוגים.
* * *
הספר 'צבע הפנינה' נכתב בפראג בגרמנית בסוף שנות הארבעים של המאה שעברה, אך נשמע טרי, אמין ואקטואלי גם היום. בייחוד בישראל שאחרי רצח רבין. זאת הסיבה שחודשים ספורים אחרי הרצח הועלתה הצגת 'צבע הפנינה' במשכן הכנסת בירושלים, בנוכחות לאה רבין וחברי כנסת רבים.
אנה-מריה יוקל נולדה בווינה למשפחה יהודית ב-1911. אביה נפטר כשהיתה בת חמש. כשנישאה אמהּ מחדש עברה המשפחה לברלין. אנה-מריה למדה, בין השאר, בבית הספר לדרמה של הבימאי ארווין פיסקָטור והפכה בברלין לעיתונאית ולשדרנית רדיו פופולרית.
ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, היא נמלטת לפראג, כשבכיסה עשרה מרק בלבד. בפראג, אז מרכז תרבותי ואמנותי הומה של מהגרים ואינטלקטואלים, היא כותבת מפעם לפעם בעיתונים ושוקדת על הרומן הראשון שלה לנוער, 'הפלאים הנפלאים של בזיליוס קנוקס', שסבב סביב מדע הפיסיקה. הספר יצא לאור ב-37' וזכה לביקורות אוהדות ולהצלחה בחנויות. באותה עת היא כותבת רומן שני לבני הנעורים, 'צבע הפנינה'. ברקע: התעצמות הנאציזם, מלחמת האזרחים בספרד, חיסול הגווארדיה הוותיקה בברית-המועצות, רוחות המלחמה. 'רציתי לתאר את המהלכים שעלולים להביא לעליית כוחות רשע תוקפניים, שנעזרים בשקרים ובמזימות, שעליהם ניתן לגבור רק באמצעות התאגדות כל כוחות היושר', אמרה לימים.
משכבשו הנאצים את צ'כיה, במארס 1939, ביקשה אנה-מריה יוקל, כרבים אחרים, מקלט זמני בשגרירות הצרפתית בפראג. שם הפקידה את כתב-היד של ספרהּ בידי אניצ'קה ומניצ'קה, שתי צעירות צ'כיות שעבדו כמשרתות בשגרירות. כעבור שבועיים ענדה על מעילה סרט שחור לאות אבל – אז עדיין נהגו כבוד באבלים ולא הטרידו אותם בבקשת ניירות – ויצאה ברכבת לעבר עיירה קטנה ליד הגבול הפולני. עם רדת החשכה יצאה משם אל הגבול, בלוויית שני מבריחים ופליטים נוספים.
בדרך, כשהסתתרו בבניין נטוש עד שיעבור ויתרחק הפטרול הגרמני, פנה אליה המבריח, יוזף, ושאל אם צר לה על שהשאירה הכל מאחוריה. והיא ענתה: 'לגמרי לא. כמה רהיטים ישנים, אי-אלו בגדים. רק על דבר אחד צר לי: כתב-יד של ספר שכתבתי'. וסיפרה לו על הספר ועל הפקדתו בידי אניצ'ה ומניצ'קה בשגרירות הצרפתית.
אחרי תלאות רבות עברו את הגבול לפולניה והגיעו למחנה-מעבר בקטוביץ', בו המתינו לאשרת-כניסה לאנגליה. שבועיים אחרי שהגיעה הופיע במחנה המבריח הצ'כי יוזף והגיש לה, עטוף בעיתון ישן, את כתב היד של 'צבע הפנינה', שאותו קיבל מידי הנערות בשגרירות צרפת. 'העברתי רבים את הגבול', אמר לה, 'רובם התלוננו על רכוש שהשאירו מאחוריהם. את לא התלוננת. צר היה לך רק על ספר אחד שכתבת. זה מצא חן בעיני'.
* * *
אנה-מריה יוקל הגיעה לאנגליה ועשתה בה תשע שנים. תחילה עבדה בהוסטל לילדי פליטים, אחר-כל ביימה בתיאטרון ולמדה פסיכולוגיה. משך תקופה מסוימת היתה גם תלמידתו של הפסיכואנליטיקאי קרל גוסטב יונג, בשווייץ. ב-1947 יצא לאור 'צבע הפנינה' בגרמניה המזרחית וזכה בה להצלחה חסרת תקדים. תוך שנתיים נמכרו שמונים-אלף עותקים. מאוחר יותר התגוררה יוקל שנים אחדות בברלין, שבה עבדה כפסיכולוגית. לישראל עלתה ב-65' והתגוררה בירושלים. על קליטתה בארץ היתה מוכנה לומר רק זאת: 'היה קשה. הניסיון שלי בארץ הוא נורא'. מעולם לא נישאה. מעולם לא היו לה ילדים. בסוף שנות השמונים חזרה אל הכתיבה. היא כתבה בשפה הגרמנית וספריה, לנוער ולמבוגרים, זכו בגרמניה להצלחה רבה. ב-1992 יצא 'צבע הפנינה' בגרמניה המערבית ומאז הוא מככב בה ברשימת חמישים המומלצים של משרד החינוך.
זהו ספרהּ היחיד שתורגם לעברית. ספר מופת, מרתק, שכתוב בכישרון, מיטיב לאפיין דמויות ולספר סיפור. חוט העלילה נטווה בהיגיון, בעקביות, בקצב נכון, באורח משכנע ואמין, תוך כדי תפניות מפתיעות, עד סופו. כוחות האור, בראשות 'חפרפרת', חושפים לבסוף את נכלי גרובר הארוך ומביאים לניצחון הטוב על הרע, היושר על החתרנות, האמת על השקר והחברות על ההסתה.
למרות כל אלה, למרבה הצער, לא תפס הספר את המקום הראוי לו בקאנון הקריאה של בני הנעורים בארץ, וחבל. לא תמיד איכות משמעותה גם הצלחה. אולי עדיין לא מאוחר מדי.
יהודה אטלס
.