כְּשֶׁהָיִיתִי כְּמוֹ בַּתְּמוּנָה רָצִיתִי לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמִי כָּל מָה שֶׁכָּתוּב כָּאן. אַחַר כָּךְ שָׁכַחְתִּי, וְעַכְשָׁו אֲנִי זָקֵן, וּכְבָר אֵין לִי לֹא הַזְּמַן וְלֹא הַכּוֹחַ לְנַהֵל מִלְחָמָה וְלִנְסֹעַ לְבִקּוּר אֵצֶל אוֹכְלֵי אָדָם. וְנָתַתִּי לְהַדְפִּיס אֶת הַתְּמוּנָה הַזֹּאת דַּוְקָא, מִפְּנֵי שֶׁחָשׁוּב יוֹתֵר אֵיךְ הָיִיתִי כְּשֶׁבֶּאֱמֶת רָצִיתִי לִהְיוֹת מֶלֶךְ – וְלֹא אֵיךְ הָיִיתִי כְּשֶׁכָּתַבְתִּי עַל הַמֶּלֶךְ. בִּכְלָל, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁנָּכוֹן יוֹתֵר לְפַרְסֵם תַּצְלוּמֵי מְלָכִים, תַּיָּרִים וְסוֹפְרִים לִפְנֵי שֶׁהֵם מְבֻגָּרִים וּזְקֵנִים, כִּי אַחֶרֶת אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב שֶׁהֵם הָיוּ חֲכָמִים מִיָּד בַּהַתְחָלָה וְלֹא הָיוּ יְלָדִים אַף פַּעַם. וְהַיְלָדִים עֲלוּלִים עוֹד לַחֲשֹׁב שֶׁלֹּא יִהְיוּ לְעוֹלָם שָׂרִים, תַּיָּרִים אוֹ סוֹפְרִים, וְזֶה לֹא נָכוֹן.
הַסֵּפֶר שֶׁלִּי בִּכְלָל אֵינֶנּוּ מְיֹעָד לִמְבֻגָּרִים, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְּרָקִים לֹא מַתְאִימִים וְהֵם לֹא יָבִינוּ וְיִצְחֲקוּ. אֲבָל אִם הֵם רוֹצִים, שֶׁיִּקְרְאוּ. הֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לֶאֱסֹר עֲלֵיהֶם. מִמֵּילָא לֹא יַקְשִׁיבוּ – וּמִי יַעֲשֶׂה לָהֶם מַשֶּׁהוּ?
יאנוש קורצ'ק בן 10