אני חי בתל אביב עם עדי, ובנותינו, דניאלה ושירה. כמה זיכרונות שקשורים לכך שבסופו של דבר הגעתי לאייר ספרים: · אמא שלי מדביקה ציור שהבאתי מהגן על קרטון ותולה בסלון. · 'ספר מגוחך' של דודו גבע וקובי ניב. אני מעתיק מ'מד מגזין' פוסטר של להקות וזמרים אמריקניים (שצייר דון מרטין), כולל הטקסט, שלא הבנתי. · חיים ואני יושבים בכיתה ומציירים על המחברות, ספרי הלימוד והשולחן את המורים, התלמידים וכל דבר אחר שעולה בראשנו. האחד מצייר, מעביר לשני, שמתפקע מצחוק, מוסיף משלו וחוזר חלילה. · טינגון, המורה לגאוגרפיה, עומד מעל שולחני ומתבונן בדיוקן הענק שלו שציירתי על השולחן. אני עומד מול קיר שעליו תלויות עבודות של תלמידים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל וחושב לעצמי שאני צריך לעזוב את לימודי האדריכלות.

בתערוכה מוצגים איורים מתוך הספרים:
החתול דלעת משנה את הדעת, יונתן יבין, הוצאת עם עובד, 2004
אחלה אח, יונתן יבין, הוצאת עם עובד, 2005
שאלה של שועלה, נגה אלגום, הוצאת עם עובד, 2006
כשאבא היה עצוב, יונתן יבין, הוצאת עם עובד, 2007
כשסבא נסע לכפר סבא, נרדה בן יעקב, הוצאת עם עובד, 2009
החברה הסודית של רחלי, דויד גרוסמן, הוצאת עם עובד, 2010
מי רוצה שק-קמח, דויד גרוסמן, הוצאת עם עובד, 2011