ציפור פרומקין

נולדתי בירושלים ב-1967. בתחילת שנות העשרים שלי (סליחה, קפצתי קדימה ודילגתי דילוג גדול) דיוושתי על אופניי במשך שלוש שנים אל בית הספר לתיאטרון חזותי ובחזרה (בשנה השנייה, במקום לשלם שכר לימוד, קרצפתי את בית הספר בבקרים, ולצערי גרמתי נזקים בלתי הפיכים לרצפת הלינולאום באחד האולמות, דבר שנבע משימוש נלהב מדי בטרפנטין למחיקת כתמים). בסוף השנה השנייה העליתי עבודת גמר שהוצגה גם בפסטיבל תיאטרון בובות בינלאומי בגרמניה. בשנה השלישית עבדתי עם מרים זלצברג על הצגה למבוגרים, 'רצחתי את תומי', על פי ספרה של אגתה כריסטי 'עשרה כושים קטנים'. הצגנו אותה בפסטיבלים בינלאומיים בארץ ובחו'ל והיא זכתה בכמה פרסים.

עבדתי המון שנים בתיאטרון הקרון, בהצגות לילדים: הייתי מפעילת בובות ושחקנית (וסַבָּלִית!) בהצגות 'סודות בארמון', 'פיית המרציפן' ו'חלמתי חיות', שתי האחרונות של נטליה רוזנטל, ובמופע הרחוב 'בית חולים לבובות'. עם נטליה רוזנטל במיוחד נסעתי לאורכה ולרוחבה של הארץ (ובאלכסון), והכרנו אינספור מתנ'סים, בתי ספר וגני ילדים. אחד הלקחים שלנו מן המסעות האלה הוא שגננות ומורות מפריעות הרבה יותר מהילדים... אגב, בכל פעם שמערכת הניווט באוטו התריעה 'שוטרים לפניך', מיהרנו להוסיף, 'בובנאיות מאחוריך!', כדי שהשוטרים יראו וייראו. יחד עם רחלה ברקמן ז'ל העליתי את ההצגה 'סבתא סורגת' על פי ספרו של אורי אורלב, וגם ביקרנו בביתו וזכינו להכירו מעט. ההצגה זכתה בפרס הבמה לשנת 2006. לבסוף, העליתי את ההצגה 'פיראט באמבט' יחד עם מרים זלצברג.

אחרי שעזבתי את תיאטרון הקרון התחלתי לכתוב ספרים לילדים. על שניים מהם, 'ריקי לי וו דבוקה לכיסא!' ו'קצה העולם', זכיתי בפרס, הראשון על שם דבורה עומר והשני הוא פרס ביאליק. כיום אני גרה בירושלים עם בת הזוג שלי לי עברון, עם בְּנִי ועם בתה של לי, ועם כלבנו (חובב הקריעה).